תספורת קצוצה של פיאות הראש
שבועות ב ע"ב
"חייב על הראש שתים".
התוספות בדיבור המתחיל 'חייב על הראש שתים' כתב שאף על פי שעל הזקן אינו חייב אלא בגילוח שיש בו השחתה גמורה, את פיאות הראש אסור ליטול קרוב לעור אפילו במספריים. והוא חולק בכך על הרמב"ם שכתב בהלכות עבודת כוכבים יב, ו: "ומותר ללקט הפאות במספריים, לא נאסר אלא השחתה בתער".
הראיות לכאורה לדברי התוספות:
אמרו במסכת נזיר דף מא ע"ב: "ואי כתב ראשו ולא כתב זקנו, הוה אמינא משמע תרתי, דאתי עשה ודחי את לא תעשה, ומשמע דהקפת כל הראש שמה הקפה, ואכתי בתער מנלן? להכי כתב רחמנא זקנו".
כלומר, מזה שהתורה מציינת שהמצורע צריך לגלח גם את ראשו, נלמד חידוש שעשה זה דוחה לא תעשה של גילוח פיאות הראש. ומשמע איפוא שהאיסור קיים גם אם מגלח את כל ראשו. ומזה שהתורה מציינת שהמצורע צריך לגלח גם את זקנו, נלמד חידוש שעשה זה דוחה לא תעשה של גילוח הזקן. ומשמע איפוא שחובת גילוח המצורע היא בתער דוקא, אחרת היא לא היתה דוחה את איסור הגילוח שהוא רק בתער. ואילו גם איסור גילוח פיאות הראש היה בתער דוקא, היינו למדים שחובת גילוח המצורע היא בתער כבר מהמילה 'ראשו'.
התוספות והרא"ש כתבו שזו הוכחה, וכך העתיק באר הגולה על השוע יו"ד רפא, ג. אבל הגר"א בן בת בתו תיקן וכתב שם בס"ק ג ש'משמע' בגמרא זו כדעת התוספות, כלומר שאין זו הוכחה גמורה. ואפשר שכוונתו לדברי התוספות רי"ד שכתב שדברי הגמרא אינם אלא דחיה בעלמא, שאם היה כתוב ראשו ולא זקנו עדיין לא היינו יודעים שמצורע צריך תער, כי היינו סוברים שהקפה נאסרה אפילו במספרים, ת"ל זקנו. אבל למסקנה להלכה אפשר שאין הקפה אסורה אלא בתער.
ראיה נוספת לדברי התוספות הביא הגר"א, שעל דברי המשנה במסכת מכות דף כ ע"א "ואינו חייב עד שיטלנו בתער", הביאה הגמרא את הברייתא הפותחת בפסוק (ויקרא כא, ה) וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, כלומר שהמדובר הוא בזקן דוקא.
אך גם ראיה זו ניתן לדחות, שאמנם מקור הדין הוא בזקן, אך הוא נלמד בהיקש לראש. היקש זה מפורש במסכתות נזיר דף נז ע"ב, וקידושין דף לה ע"ב: "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך, כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה".
