קושיה על האמרי אמת זצ"ל
הרב דב קדרון
גיטין מא ע"א
בגמרא נאמר שאם נוצר מצב שבו חצי עבד כנעני שייך ליהודי, מכיוון שאותו חצי עבד לא יכול להתחתן – כופים את האדון לשחררו, והעבד מתחייב לשלם לו את שוויו כאשר יהיה לו כסף.
בספר דרך שיחה (ח"א עמוד תקנד) מובא בשם האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל, שאמר, כי מי שארע אצלו ענין של צדקה, מחויב הוא בו יותר מאחרים. היה אז גביר אחד מלודז' שהשכיר אחת מדירותיו למשפחה דלת אמצעים שלא עמדה בתנאי התשלום, והוא ניסה לטעון כי אינו מחוייב במצות צדקה יותר מאשר שאר בני העיר, ולכן לאחר התראות חוזרות ונשנות פינה הגביר את המשפחה המסכנה על מטלטליה המעטים אל הרחוב.
ה"אמרי אמת" הוכיח שאותו גביר היה מחויב במצוות צדקה לאותה משפחה יותר משאר בני העיר, מהמשנה (הנ"ל) לגבי חצי עבד: "כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו", ולכאורה, מדוע "כופין את רבו" להלוות לו מעות ואין כופין את כל אנשי העיר לעשות כן? אלא, מכאן ראיה כי מי שארע אצלו ענין של צדקה, מחוייב הוא בו יותר מאחרים.
לכאורה יש להקשות על ראייתו, שכן הכפייה של האדון לשחרר את העבד אינה עניין ממוני ולא מדין צדקה, אלא באה כדי לאפשר לעבד להתחתן. כלומר: מכיוון שאת השחרור של העבד לא יכול לעשות אף אדם חוץ מאדונו, כופים את האדון לשחררו, וכתוצאה מכך לאחר מכן העבד צריך לפצותו. דהיינו: הכפייה עצמה היא לשחררו, ולא להלוות לו כסף.
