טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרנגולים – תרנגול הבית
"אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא, דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא, מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר, פרו ורבו כתרנגולים. יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי, שקלינהו מינייהו, נפלו עלייהו מחונהו, אתו אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי! אתא עלייהו" (גיטין, נה ע"ב – נז ע"א).
פירוש: אמרנו בתחילה שאתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא [על תרנגול ותרנגולת חרב הר המלך]. ופרטי המעשה כך הם: דהוו נהיגי [שהיו נוהגים] שם כי הוו מפקי חתנא וכלתא, מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא [כאשר היו מוציאים חתן וכלה לחתונה, היו מוציאים לפניהם תרנגול ותרנגולת], כלומר, לסימן: פרו ורבו כתרנגולים. יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי [יום אחד עבר שם גדוד של רומאים], והיה זה בעת חתונה, שקלינהו [לקחו] הרומאים את התרנגולים מינייהו [מהם], נפלו עלייהו מחונהו [התנפלו עליהם בני העיר והיכו אותם], אתו [באו] אמרו ליה [לו] לקיסר: מרדו בך יהודאי [היהודים]! אתא עלייהו [בא עליהם במלחמה] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תרנגול הבית שם באנגלית: Chicken שם מדעי: Gallus gallus domesticus
שם נרדף במקורות: שכוי, גבר, זגתא
נושא מרכזי: תרנגולים כסמל לפוריות
תרנגול הבית - לרשימת נושאים נוספים וקישוריות לחץ כאן.
השימוש בתרנגולים כסמל לפרייה ורבייה מעוגן בשיקולים ריאליים המשתקפים במאמרי חז"ל. ראשית יש להזכיר מגבלה טכנית המונעת את השימוש בבעלי חיים שלכאורה אין טוב מהם לסמל שפע פרייה ורבייה והם הדגים. ברכת יעקב למנשה ואפרים נאמר: "המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ" (בראשית, מח ט"ז). מפרש רש"י בשם המדרשים: "וידגו - כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם". מובן מאליו שלא ניתן לשאת דגים ב"תהלוכת החתונה" ולכן היה צורך להסתפק בתרנגולים. ראוי לציין שבמקביל לכך שתרנגולים מסמלים פריון הפסקת הטלת ביצים מסמלת עקרות: "... אמרו: הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעו רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו: חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח וכו'"(1) (יומא, סט ע"ב).
במסכת שבת (ל ע"ב) נאמר: "בדברי תורה מאי היא? כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו. ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר לו: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרנגולת"(2) (שבת, ל ע"ב). התרנגולת שימשה כמודל ללידה יומיומית שאינה מוגבלת לעונה מסויימת. לא בכדי עונשו של אבימלך על שלקח את שרה התבטא בהפסקת הטלת ביצים על ידי תרנגולת: "בעד כל רחם אמרי דבי רבי ינאי: אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה" (בבא קמא, צב ע"א). רק הפסקת ההטלה של התרנגולות המטילות כל יום או כמעט כל יום המחישה באופן מיידי את העונש של "עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך".
כתב הרב שמואל בן יהודה כהן בספרו "דברי שמואל":
"ומלבד הביאור הפשוט דנקט דתרנגולת לרבותא דאף על פי שהיא יולדת בתדירות וקלות. יש לבאר עוד על פי דברי הגמרא במסכת ביצה (ב ע"ב) דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה עיין שם, ואם כן קמ"ל דאפילו הכי לא יצאה לעולם. אמנם איכא למימר דזה שייך גם בשאר הבע"ח שנגמרים קודם יציאתם, ויש לבאר הפוך דאפילו ביצה שאינה מוכנת [ולדה] בשעת הטלתה – עד שיצא האפרוח, והוי כלא שווה, אפילו הכי לא יצאה לעולם – שלא יהנה אפילו בשווי של אכילת הביצה וכיוצא בזה מעונש צער הצדיק, [מה שאין כן שאר בעלי החיים ישר שנולדים קמים על רגליהם. והמיעוט שיש לו ביצים אינו מצוי כבתרנגולת]".
עונת הרבייה של בעלי החיים בכלל והעופות בפרט מוגבלת לתקופה קצרה ואילו המין תרנגול הבית המטיל ביצים במהלך כל השנה יוצא דופן. שינוי זה בהתנהגות התרנגול הוא תוצאה של תהליך הביות שהוא עבר. האדם למד לנצל את התרנגול לצורך אכילת בשרו וביציו וברר במהלך הדורות פרטים המטילים ביצים רבות ככל שניתן. השינוי התאפשר בעזרת המזון ומקומות המסתור שהאדם מספק לחיות הבית שלו. תופעה זו קיימת גם בעופות משק נוספות כגון תרנגול הודו וברווז הבית.
פריון התרנגולים מודגם בסיפור על רבי חנינא בן דוסא (תענית, כה ע"א): "ורבי חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים? והא עני הוי. ועוד, אמרו חכמים: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל! אמר רב פנחס: מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העיזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו".
עדות נוספת לפריון התרנגולים אנו מוצאים בדברי הגמרא במסכת ברכות (כב ע"א): "תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור. נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא, ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי, ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק. פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא. חד תני שנאה, וחד תני לחשה. מאן דתני שנאה, משום בטול תורה, ומשום בטול פריה ורביה. ומאן דתני לחשה, שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים"(3). אמנם הטלת הביצים איננה מותנת בהפרייה(4) אך במקביל להטלת הביצים על ידי התרנגולות עסוקים התרנגולים (הזכרים) בהפרייה ומכאן הצורך של התרנגולים להיות "מצויים אצל נשותיהם". בניגוד לרוב מיני העופות היוצרים קשר זוגי רק במהלך עונת הרבייה הקצרה הרי שהתרנגול חי בתוך הלהקה ועוסק בפעילות רבייה לאורך כל השנה. היבט אופייני נוסף לתרנגולים הוא העובדה שהם פוליגמים קנאים. התרנגול מגן בקנאות על להקת התרנגולות בחצר ומגרש באגרסיביות (עד זוב דם) כל זר פולש. לסכום הרי שהתרנגול הוא סמל לבעל חיים העוסק בפעילות רבייה באופן קיצוני. הוא פעיל יום יום במהלך כל השנה (התרנגולת מטילה ביצים ברווחים של כ – 24 שעות בממוצע) והן משום שהוא שולט על כל להקת התרנגולות שבחצר.
כיום יכולה התרנגולת להטיל כ- 300 ביצים בשנה. תרנגולות מתחילות להטיל ביצים בגיל 5-6 חודשים. תרנגולת בריאה מטילה בממוצע ביצה אחת ביום. בממוצע הכמות המינימלית היא 3 ביצים (כל יומיים בחורף) בשבוע. מקסימום - 7 ביצים (כל יום בקיץ). עד גיל שנה הביצים שמטילות התרנגולות קטנות, ולאחר התבגרותן הביצים המוטלות גדולות יותר. תרנגולת אינה זקוקה לתרנגול כדי ליצור ביצה ולהטילה. הביצה מוטלת כתגובה לגירויים חיצוניים, בעיקר הארה. כדי שתהיה הטלה יומיומית צריכה התרנגולת גירוי הארה של 16-14 שעות ביום. חשוב להדגיש שנתונים אלו משקפים את התרנגולות בנות זמננו ובעבר המספרים היו קטנים יותר אך ניתן לשער שהם היו גדולים בהרבה מעופות אחרים. קצב הטלה זה הושג בעיקר באמצעות טיפוח גנטי, אך גם בסיוע טיפולים מסויימים כתאורה מלאכותית, השרת נוצות כפויה בעזרת הרעבה. תהליך זה נועד לקצר את תקופת הפסקת ההטלה וחידוש הנוצות בסתיו והחורף.
שאלה שיש לשאול היא האם קצב הטלה זה מאפיין גם את הקצב שהיה מקובל בתקופת המשנה והגמרא? השוואה ישירה בין כושר הטלת הביצים של התרנגולות המודרניות לאלו של העת העתיקה קשה משום שהרומאים ביצעו סלקציה לטובת יכולת דגירה (broodiness) שהפסיקה את מחזור הטלת הביצים. אריסטו כתב שכמה מהתרנגולות המשובחות הטילו 60 ביצים לפני שהתחילו בדגירה ואילו פליניוס טען שהתרנגולות מטילות מדי יום. לדעת Wood-Gush מספר זה מוגזם אבל מצביע שבתקופתם היו תרנגולות שהטילו ביצים במספר שניתן להשוותו לקצב ההטלה של תרנגולות מודרניות. לפני כ - 100 שנים, לאחר אלפי שנים של ביות ו"טיפוח", הטילו תרנגולות במשך האביב והקיץ כ- 120 ביצים בשנה. בסתיו והחורף ההטלה נפסקה, בתקופה זאת מערכת המין של התרנגולות ומעטה הנוצות התחדשו בדומה למצב הקיים בטבע. גם אם נקבל את דעתו של אריסטו שמספר הביצים שתרנגולת מטילה בשנה הוא 60 ההשוואה שערך רבן גמליאל בין התרנגולת ובין היולדת לעתיד לבוא תקפה שהרי ייתכן שבעונות הדגירה חלה הפסקה בהטלה אך מחוץ לעונות אלו אכן התרנגולת עשוייה להטיל מדי יום.
.jpg)
לול מטילות צילם: איתמר ק
(1) פירוש: משראו שנמסר בידם יצר הרע של עבודה זרה על פי בקשתם, אמרו חכמי ישראל: הואיל ועת רצון הוא, שהקדוש ברוך הוא שומע לתפילתנו, נבעי רחמי איצרא [נבקש רחמים גם על היצר] של עבירה בענין עריות. בעו רחמי ואמסר בידייהו [בקשו רחמים ונמסר גם הוא בידם]. אמר להו [להם] הנביא זכריה: חזו, דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא [ראו, שאם הורגים אתם אותו, יכלה העולם] ששוב לא תהיה פריה ורביה בעולם. חבשוהו תלתא יומי [אסרו אותו שלשה ימים], ובעו ביעתא בת יומא [ובקשו ביצה בת יומה] בכל ארץ ישראל ולא אשתכח [נמצאה] כי התרנגולות הפסיקו להטיל שהרי יצר הפריה והרביה בטל.
(2) פירוש: ואילו, בדברי תורה מאי [מה] היא שאמרו שמותר לענות כסיל כאיולתו? כי הא דיתיב [כמו מעשה זה שהיה יושב] רבן גמליאל וקא דריש [והיה דורש]: עתידה אשה לעולם הבא שתלד בכל יום, שנאמר "הרה ויולדת יחדיו" (ירמיהו לא, ז), ופירש שביום ההריון תהיה הלידה. ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר: אין הדבר יכול להיות, שכן כבר נאמר "אין כל חדש תחת השמש "! אמר לו רבן גמליאל: בא ואראך דוגמתן של דברים אלה בעולם הזה. נפק אחוי ליה [יצא והראה לו] תרנגולת שזה דרכה שהיא מטילה בכל יום.
(3) פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: בעל קרי שנתנו (שפכו) עליו תשעה קבין מים שאובים די לו בכך כדי להיות טהור ואינו חייב עוד לטבול במקווה. ומסופר: נחום איש גם זו לחשה (אמר בצינעה) להלכה זו לר' עקיבא, ור' עקיבא לחשה לבן עזאי תלמידו, ואילו בן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק בפירסום. בגרסת הדבר פליגי [נחלקו] בה תרי אמוראי [שני אמוראים] במערבא (בארץ ישראל), ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא. חד תני [אחד מהם שנה]: בן עזאי שנאה לתלמידיו בשוק, וחד תני [ואחד מהם שנה]: בן עזאי גם הוא לחשה לתלמידיו. ומסבירים את הבדלי הסברה שמאחורי הבדלי הנוסחה. מאן דתני [מי ששנה, אותו חכם שגרס] שבן עזאי שנאה להלכה זו בשוק בפרסום, הרי טעמו של דבר משום ביטול תורה, כי מאחר שבעל קרי שלא טבל אסור בדברי תורה, הרי כל הקלה בדיני טבילתו מקילה עליו את הלימוד. וכן משום ביטול פריה ורביה, שמא יימנעו אנשים בגלל חובת הטבילה מפריה ורביה. ומאן דתני [ומי ששנה, החכם שגרס] שבן עזאי רק לחשה לתלמידיו ולא פירסם הלכה זו כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים, אם יהא קל כל כך להיטהר.
(4) ביצים מוזרות. "תנו רבנן: ביצים מוזרות - נפש יפה תאכלם" (חולין, סד ע"ב). רש"י: "ביצים מוזרות - שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
