גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שעה מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף מה ע"א

האם בעל חי מפליט ומבליע

ידועה דעתו של רבינו ה'חתם סופר' זי"ע בתשובותיו (יו"ד סי' צד) שגם בעל חי מפליט ומבליע. דבריו מוסבים כלפי שאלת השואל בענין עכבר חי שנפל לתוך שומן, שסבר בדעתו שבעל חי אינו מבליע, ואינו אוסר כאשר נפל בתוך הקדירה חמה ונשאר בחיים, ועל כך כתב לו החת"ס: "ואני לא ידעתי מה בכך שהיה בחיים, אי שהה בתוכו זמן הראויה לפליטה ובליעה מחיים או במות לעולם השרץ אוסר", ומביא בענין זה מעשה שהיה, וכלשונו:

"עובדא ידענא בפראנקפורט דמיין, פרח תרנגולת לתוך קלחת חמאה רותחת על האש, ומתה בתוכו, והורה גאון אחד ומהולל מאוד שאסור החמאה אפילו לגוים ושפכוהו בחוצות, ולבסוף הזכירוהו דבשר עוף בחלב מותר בהנאה, ובתוך כדי דבור השיב הגאון זצ"ל, דאי הכי נמי בהנאה מותרת, ולמוכרה לגוי אסורה משום בליעת אבר מן החי דאסור לבני נח [כי העוף נפל בתוך הקדירה רותחת בעודו בחיים, ופלטה בליעות, ובליעות אלו אסורות מדין אבר מן החי, ולא היה בחלב שישים נגד העוף], והיה נראה לעין דתחלת ההוראה לא היה מטעם אבר מן החי, וכשגגה יצאה מלפני שליט, אך לא יאונה לצדיק כל און הזמין לו השי"ת תירוץ לשזביה מכיסופא, מכל מקום נלמד דגם בחי שייך פליטה". [יש לציין, שבשו"ת 'יד אלעזר' (סי' קכה) להגאון רבי אלעזר איש הורוויץ זצ"ל (אב"ד בעיר וויען, שהיה נין הגה"ק בעל ה'הפלאה' זי"ע) נשאל אודות דברי החתם סופר הללו, ובפתח דבריו כתב: "וטרם אענה על תמיהתם צריך אני להודיע לכם כי הגאון המורה הזה, היה אא"ז הגאון רשכב"ה הפלאה זצ"ל, והיתה השאלה הראשונה שהובאה לפניו בבואו לק"ק פפד"מ..."].

עובדא זו נזכרת גם ב'פרי מגדים' (יו"ד סי' צח שפתי דעת סק"א), וז"ל: "שמעתי אומרים, שהיה שאלה באיזה קהלה שהתיכו יורה גדולה של חמאה, ופרח לתוכה עוף ומת שם, והיה מבוכה בין הלומדים באשר לא היה ס' נגד העוף, ואני לא אאמין אם היה זה שאלה כי לדעתי פשוט יותר מביעתא בכותחא שהחמאה אסור באכילה, ומותר בהנאה כדין בשר בחלב עוף המוזכר בסי' פ"ז...". הרי לנו שהפמ"ג לא אסרו מטעם פליטת אבר מן החי, ועל כרחך שסובר שבעל חי אינו מפליט ומבליע, ולכן לא נאסרה החמאה כי אם בגלל הפליטות שאחרי המיתה, ובכן אין כאן כי משום איסור בשר עוף בחלב או איסור נבילה (עי"ש בהמשך דבריו), שאינם אסורים בהנאה, ומותר לתתם לנכרי.

וכדעה זו שבעל חי אינו מפליט ומבליע מצינו שהחזיקו הרבה מגדולי האחרונים, ונכון להביא בזה דברי הגר"ש קלוגר זצ"ל בשו"ת 'טוב טעם ודעת' (יו"ד מה"ק סי' קנה) כאשר דן בסוגיא זו, וז"ל: "מיהו לדינא ודאי יפה אמר, דחי אינו אוסר, והחוש מעיד על זה דחי אינו מפליט, וכן שמעתי מהגאון מוהר"ר יעקב מליסא ז"ל בעהמ"ח ספר 'חוות דעת' ששחק על זה לאסור בלוע מן החי" (ראה מה שדנו בזה בשו"ת 'גור אריה יהודה' חיו"ד סי' צח; שו"ת 'מהר"ם שיק' יו"ד סי' קא; שו"ת 'פרי יצחק' ח"א סי' כא; שו"ת 'שואל ומשיב' מהדורא תליתאה ח"א סי' מג).

בספר 'דרכי הוראה' (ח"ב פמ"ח) להג"ר יהונתן עליאסבערג זצ"ל (נדפס בווילנא שנת תרמ"ד), דן בדברי החת"ס הללו, והביא הוכחה נגד דבריו ממה שמצינו במכילתין (מה, א): "בנתיה דרב נחמן בחשן קדרא בידייהו", וכתב רש"י: "מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת והרואה סבור שאין האור שולטת בהן שצדקניות הן", ועל זה מביאה הגמרא: "קשיא ליה לרב עיליש, כתיב (קהלת ז, כח) 'אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי' ("אחד מאלף מצאתי - שהוא צדיק". רש"י), הא איכא בנתיה דרב נחמן", והיינו, כי תמוה היה הדבר שבנותיו של רב נחמן היו צדקניות כל כך שהאור לא שלטה בהן, ובסוף מסיקה הגמרא, שלא היו צדקניות, ו"הוו קא בחשן קידרא בכשפים", ולכן לא שלטה בהן האש. ולכאורה יש לדון לפי מה שאמרו בתחילה שהיו צדקניות ולא שלטו האור בהן, ולכן לא נכוו מן הקדירה, הלא על בשר אדם ישנו איסור עשה, ואיך הכניסו את ידיהן לתוך הקדירה, הלא אם בשר חי פולט יש כאן בליעות איסור, ואפילו אי נימא שלא שלטה בהן החום מחמת צדקתן – ועל כן לא היו פליטות ובליעות, סוף סוף תמוה הדבר איך סמכו בנתיה דרב נחמן על צדקתן לעשות כן לכתחילה, הלא היה להן לחשוש שמא ישלוט האור בהן ויאסרו את החמאה, ואיך טעו לומר שצדקניות המה – כאשר לא היו חוששות להכשיל אחרים באיסור, ומוכרח הדבר שבשר חי אינו פולט ומבליע, ועל כן שפיר לא היו חוששים להגיס קדירה, כי גם אם ישלוט בהן האור לא יהיה חשש של פליטות ובליעות.

בהמשך דבריו כתב ה'דרכי הוראה', שאם אכן ננקוט כדעת החת"ס יהיה מכאן ראיה והוכחה לדברי הש"ך (יו"ד סי' עט סק"ד) כלפי מה ששנינו במשנה (בכורות ה, ב): "היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור", ש'כלל זה אינו אלא למה שאיסורו בלאו, אבל לא למה שאיסורו אינו אלא בעשה, ולכך חלב אדם מותר אע"פ שבשרו אסור", ובשר אדם שאינו אלא איסור עשה אינו אוסר הבליעות, כי היוצא ממנו טהור הוא, ואינו דומה לאיסור אבר מן החי שהוא בלאו, ולכן שפיר הביא ה'חת"ס' שנאסרה החמאה מן הבליעות של אבר מן החי.

ומובן הדבר שלפי מסקנת הגמרא: "הוו קא בחשן קידרא בכשפים", לא שייך לדון בזה כלל, כי בכח הכישוף פעלו שלא שלטו בהן האור, ושפיר לא היו פליטות איסור בשר אדם בתוך הקדירה, ולא נאסרה הקדירה (עי' הגהות 'עיטור סופרים' על שו"ת 'יד סופר' סי' טז אות ג; 'ליקוטי הערות' על שו"ת חת"ס שם).