סוגים שונים של נשים רעות
הרב דב קדרון
גיטין מח ע"ב
תוספות (ד"ה וכתובת) כותבים שלפי הדעה שכתובת אשה מן התורה, היא אמורה לגבות את כתובתה מהקרקע הטובה ביותר של בעלה (עידית), אולם חכמים הפקיעו את דינה וקבעו שתגבה מהקרקע הפחותה ביותר (זיבורית), כדי שלא תהיה מוטיבציה לנשים להקניט את בעליהן, להרגיז אותם כדי שיגרשו אותן ויגבו את הכתובה. כלומר: אשה שמקניטה את בעלה וגורמת לו לגרשה לא מפסידה את כתובתה.
מכאן הביא אחד הדיינים שהיה בדעת מיעוט (מובא בפסקי דין רבניים במאגר המקוון פס"ד קיב) ראיה לכך שהתנהגות שלילית של האשה יכולה אמנם להיות עילה, המצדיקה את עזיבת הבית ע"י הבעל ותביעתו לגירושין, אך היא אינה עילה מספקת לפטרו מדמי הכתובה. הוא מצא עוד מקורות לכך, גם בדברי אגדה, כגון המסופר במדרש רבה (בראשית י"ז) שר' יוסי הגלילי הייתה לו אשה רעה שסבל ממנה רבות, ולא היה יכול לגרשה בגלל שכתובתה הייתה מרובה, עד שתלמידיו הלוו לו כסף כדי שיפרע את דמי כתובתה.
אמנם דעת הרוב הייתה שבאותו מקרה האשה הפסידה את כתובתה בגלל התנהגותה יוצאת הדופן לרעה, ונראה שאותו דיין לא הבחין בין סוגי התנהגויות שונים בדרגות שונות. יש בכוחה של אשה להיות אשה רעה באופן נסתר, כך שבעלה ירצה לגרשה אף על פי שלא תימצא עילה רשמית להפסידה כתובתה, ולכגון זה מתייחסים אותם מקורות שהוא הביא, אולם באותו מקרה שהובא לפני בית הדין התנהגות האשה הייתה לא לגיטימית בעליל, לכן דעת הרוב הייתה שהתנהגותה גרמה לה להפסיד את כתובתה.
