לאשתי ביתי ולשורי שדי
שבת קיח ע"ב
"אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי - ביתי ולשורי - שדי".
מנין למד רבי יוסי להתבטא כך?
אלא שכך לשון הדיבר האחרון בעשרת הדברות במתן תורה: (שמות כ, יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
ובמשנה תורה שינה משה בלשונו כך: (דברים ה, יח) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ ס וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
מבואר הטעם ששינה משה את לשון לֹא תַחְמֹד בתרא ללשון לֹא תִתְאַוֶּה, כי בכך מבחין הוא בין לֹא תַחְמֹד קמא של חמדת נשים לבין לֹא תַחְמֹד בתרא של תאות ממון. אך היא גופא קשיא למה את חמדת האשה החליף וקבע ברישא שבו הבית במתן תורה. וגם היא גופא קשיא למה הוקדם בית לאשה במתן תורה, וכי מי חשוב יותר?
ועוד קשה למה הוסיף משה שדה, הרי במתן תורה כלול הוא בכלל כל אשר לרעך. ואם תאמר שהוזכר רק ממונם המצוי להם ושדה לא היה במדבר ואילו משה הזכירו ערב כניסתם לארץ, קשה הרי גם בית לא היה להם.
אלא כך למד רבי יוסי מביאורו של משה, בֵּית רֵעֶךָ שבמתן תורה זו אשתו. ונזכרה אֵשֶׁת רֵעֶךָ שוב בסיפא להזהיר הן על חמדת הבשרים והן על חמדת קנין הממון שבה.
ועוד למד רבי יוסי מדברי משה, שכיון שהזכיר שדה, הרי שגם במתן תורה כבר נזכרה, בכלל שורו.
