גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שעו מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף מח ע"א

האם יתכן שלא קיימו בני ישראל מצות סוכה מימות יהושע עד עזרא?

אמר רב יוסף, אי לאו דאמר רבי יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי, לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן, האחין שחלקו, לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל, ואי סלקא דעתך לאו כקנין הגוף דמי, לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון (מח.). פירוש, כי רבי יוחנן סובר שאחים שהתחלקו בירושה אחרי פטירת אביהם, נחשב כל אחד כלוקח שקנה את השדה ממי שירשה, וטעם הדבר, כי סובר 'אין ברירה', וממילא "איכא למיחש חלק שנטל זה היה ראוי לאחיו והחליפו, והיינו לקיחה, וחוזר ביובל לתחילתו משום מצות יובל, והדר שקליה כדמעיקרא" (לשון רש"י לעיל כה.):, ומאחר שמחזירים חלקיהם זה לזה ביובל נחשב קנינם רק כקנין הפירות, כפי שמובא למעלה בסוגיא (מז: - מח.): "המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, רבי יוחנן אמר מביא וקורא, ריש לקיש אמר מביא ואינו קורא, רבי יוחנן אמר מביא וקורא, קנין פירות כקנין הגוף דמי, ריש לקיש אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי", כי בזמן שהיובל נוהג כל מכירת קרקע אינה אלא לפירות, כי הגוף חוזר ביובל, ואם לאו כקנין הגוף דמי, אי אפשר לומר "האדמה אשר נתת לי", שהרי אינו בעל הקרקע, ובכן רבי יוחנן דס"ל אין ברירה, ובכל חלוקת ירושה - האחים אינם אלא כלוקחים זה מזה, אילולא סבר 'קנין הפירות כקנין הגוף', לא היה ניתן לקיים מצות ביכורים כהלכתה כי אם "חד בר חד עד יהושע בן נון", והיינו, "שלא היו לו ולאביו ולכל הדורות למפרע עד יהושע שני בנים לאיש אחד שיחלקו ירושה" (רש"י), כי רק באופן כזה קונה היורש קנין הגוף, ודבר זה נדיר היה מאוד.

הערה זו העירו האחרונים גם במצות סוכה, ולאחרונה התפרסמה קושיא זו בכת"י של אחד מתלמידי הגאון בעל ה'שאגת אריה' זצ"ל, ששמעה מפי הג"ר שמואל לנדא זצ"ל בנו של ה'נודע ביהודה' ששמעה מפי הגאון בעל ה'שאגת אריה' זצ"ל (ראה קובץ 'שרידים' גליון יג חשון תשנ"ג עמ' מז; קובץ 'ישורון' ט ירושלים תשס"א עמ' עד), כי הנה בדין סוכה שאולה מצינו מחלוקת (סוכה כז:): "רבי אליעזר אומר, כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב (ויקרא כג, מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר' וגו' – משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב (שם, מב) 'חג הסוכת תעשה לך שבעת ימים' – משלך, וחכמים אומרים, אע"פ שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא יד"ח בסוכתו של חבירו, דכתיב (שם) 'כל האזרח בישראל ישבו בסכת', מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת". נמצא שלר' אליעזר אין יוצאין בסוכה כי אם כשהסוכה קנויה בקנין הגוף, ואם יסבור 'אין ברירה' ו'קנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי', לא היה משכחת קיום מצות סוכה כי אם ל'חד בר חדי עד יהושע בן נון', כי לשאר בני אדם לא היה להם בקרקע כי אם קנין הפירות, והריהי כסוכה שאולה שאין יוצאין בה.

ולפי זה ביאר ה'שאגת אריה' זצ"ל את הפסוק הנאמר בימי עזרא (נחמי' ח, יז): "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא" וגו', וכבר הקשו בגמרא (ערכין לב:): "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא". וכפי האמור יבואר, דהנה בסוגיין אמרו במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש: "אמר רב חסדא מחלוקת ביובל שני (-"שמנו ישראל שכבר הורגלו להחזיר קרקעות, בההיא קאמר ריש לקיש מביא ואינו קורא, דסמכא דעתיה דמוכר דודאי הדרא ליה וזה בטוח שיחזירנה". רש"י), אבל ביובל ראשון דברי הכל מביא וקורא, דאכתי לא סמך דעתייהו", והיינו, שביובל ראשון נעשתה המכירה על דעת שתהא מכירת הגוף לגמרי, והתורה הפקיעה המכירה כשהגיע היובל, ולכן היתה המכירה קנין הגוף, ושפיר הביאו את הביכורים עם הקריאה, ולפ"ז ביובל הראשון בימי יהושע בן נון היו יכולים לקיים מצות סוכה, גם כשלא היה חד בר חד, כי מכירת הקרקע היתה מכירת הגוף, אלא, מיובל השני והלאה לא היו יכולים לקיים מצות סוכה כראוי, שלא היה להם קנין הגוף בקרקע, ועד בימי עזרא – שהתחילו למנות מחדש שמיטין ויובלות, וגם בימי יובל ראשון בימי עזרא היתה המכירה מכירת הגוף לגמרי, אמנם במשך כל השנים שבינתים לא היו יכולים לעשות סוכות 'רק חד בר חד עד יהושע בן נון', ושפיר אמר הכתוב: "וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא" וגו'.

בשו"ת 'בית שערים' (או"ח סי' שנז) האריך לדון בהערה זו, ואחד האופנים שמיישב, הוא, דהנה בחלוקת האחים כשמגיע היובל - משום שהם נחשבים כלקוחות, ישנן כמה שיטות בזה: המהרש"ל (לעיל כה.) כתב בדעת רש"י, שלדעת ר' יוחנן מתבטלת החלוקה ביובל לגמרי, וחוזרים האחים וחולקים ביניהם את הירושה מחדש, אכן ה'פני יהושע' (שם) כתב בדעת רש"י, שהחלוקה נשארת כמות שהיתה, אלא שכדי לקיים את מצות היובל הם מחזירים זה לזה, וחוזרים אח"כ ונוטלים כל אחד את חלקו כמו שהיה. וי"א (סמ"ג, לאוין רע"ה, וכן משמע מרש"י בב"ק סט: ד"ה לקוחות, ומתוס' בסוגיין סוף ד"ה אי), שמחליפים החלקים, והיינו, שכל אחד נוטל את חלק חבירו. שיטה נוספת יש בזה, שעצם קביעת החלקים נשאר כמו שהיה בחלוקה הראשונה, אלא שמפילים גורל מחדש על אותם החלקים (כ"כ החת"ס בסוגיין בדעת הרמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"א ה"כ).

ובכן כתב ה'בית שערים', שלפי אלו הסוברים שהחלוקה אינה חוזרת, אלא שבכדי לקיים מצות יובל מחזירים זה לזה, וחוזרים אח"כ ונוטל כל אחד חלקו, אי אפשר לדמות נידון שלפנינו לסוכה שאולה, כי שם חוזרת הסוכה לבעליה לגמרי ונשארת אצלם, ומשא"כ בנידון שלפנינו נשארת הקרקע אצלו לעולם, ושפיר נחשבת 'לך', גם כשמקבלים היורשים את חלקם מחמת החלוקה, ושפיר יוצאים בה (ראה 'פתח הבית' סוכה לא. אות קלג).