למי לא לקרוא בתואר "גאון"?
הרב דב קדרון
גיטין נו ע"א
בגמרא מתואר איך בזמן שלוש שנות המצור של אספסיינוס על ירושלים, יצא רבן יוחנן בן זכאי מהעיר כדי להיפגש איתו. כאשר הוא הגיע אליו, אמר לו: "שלום עליך מלך, שלום עליך מלך", ואספסיינוס בתגובה ענה לו שהוא חייב מיתה, מפני שהוא אינו מלך, ומסביר רש"י: "והתעללת בי".
על פי זה מסביר בעל עלי תמר את המסופר בתלמוד הירושלמי (ביכורים פ"ג ה"ג) שרבי הילא ורבי יעקב בר אידי היו יושבים ועבר לידם שמואל בר בא, והם קמו מפניו, והוא אמר להם שהם עשו זאת שלא כדין מפני שהוא אינו זקן. ולכאורה קשה: ומה בכך שלכבודו עשו לפנים משורת הדין, שאף שאינו זקן עמדו מפניו. אלא, הוא סבר שיש בזה משום אונאת דברים שנהגו בו כחכם סמוך והוא אינו אלא חבר, והם ציערו אותו בכך שחש שהוא לעג ואונאת דברים.
כיוצא בזה כותב ספר חסידים (סימן טו) שאסור לאדם לכבד את חבירו בתואר שמבייש אותו, כגון מי שרגילים לקרוא לו בשמו, אסור לקרוא לו "רבי", כי הוא מתבייש בזה ודומה לו לליצנות וללעג.
על פי זה כותב בעל עלי תמר שמכאן יש לעמוד על הנוהג שהתפשט בזמן האחרון לקרוא בשם "הגאון" לצעירים שצריכים עוד ללמוד הרבה שיהיו בכלל ת"ח, שבעיני המתבונן נראה זה כאונאת דברים, אבל בעיני אותם אווילים נראה שממעטים בתוארם, שלדעתם הם כבר עוקרים הרים, אך באמת טרם קבלו התורה מסיני, לו חכמו ישכילו זאת.
