גילוי פנים
שבועות יג ע"א
"תניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה...
מאי טעמא דרבי? דתניא: (במדבר טו, לא) כִּי דְבַר ה' בָּזָה - זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה".
מה פירוש הביטוי: "מגלה פנים" בתורה?
פירש רש"י:
"מגלה פנים בתורה - בא על דברי תורה בחוצפא ובגלוי עזות פניו כגון (סנהדרין דף צט: ) מנשה שהיה יושב ודורש באגדות של דופי לא היה למשה לכתוב אלא ותמנע היתה פלגש וילך ראובן בימי קציר חטים (בראשית ל)...
ומגלה פנים - מדאפקיה קרא בלשון בזיון וזה בוזה דברי תורה הוא".
מבואר מדבריו, שגילוי פנים - הוא עזות פנים, ומשמעותו הבעת חוצפה.
לשון הגמרא שהביא רש"י, בסנהדרין דף צט ע"ב:
"...מבזה תלמיד חכם עצמו - מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי.
...מגלה פנים בתורה כגון מאי? - כגון מנשה בן חזקיה (שאמרו שם היה מתחצף לומר שיש בתורה דברים של דופי).
...המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי...
הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו. אמר ליה אביי: האי מגלה פנים בתורה נמי הוא".
מבואר שלכל הדעות שם, ענין גילוי הפנים הוא ענין של חוצפה.
וכן לשון הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג הלכה יא:
"העושה עבירות ביד רמה כיהויקים בין שעשה קלות בין שעשה חמורות אין לו חלק לעולם הבא, וזהו הנקרא מגלה פנים בתורה מפני שהעיז מצחו וגילה פניו ולא בוש מדברי תורה".
כלומר,
הפנים כאן הם איפא המצח. וגילויו מורה על חוצפה, ההיפך מבושה.
ובמסכת סוטה דף מב:
"גלית - אמר רבי יוחנן: שעמד בגילוי פנים לפני הקב"ה".
דורש גלית מלשון גילוי.
ופירש"י: "בגילוי פנים - בחוצפה".
ואפילו כמשל, אמרו במסכת תענית דף כה ע"א:
"אמר: רקיע רקיע, כסי פניך! לא איכסי. אמר: כמה עזין פני רקיע! איכסי, ואתא מיטרא".
מה משמעות לשון הביטוי גילוי פנים = עזות פנים = עזות מצח?
המנהג היה בימי קדם לכסות הפנים בעומדם לפני אדם גדול.
כמו שאמרו במסכת כלאים ט משנה ג:
"מטפחות הספג אין בהם משום כלאים, רבי אלעזר אוסר".
ובירושלמי מסכת כלאים פרק ט ה"ב, פירשו את הטעם - למה מגבת נחשבת למלבוש:
"מטפחות הספג - פעמים שהוא רואה את רבו ומתעטף בה".
ובמסכת דרך ארץ פרק א הלכה א:
"דרכן של תלמידי חכמים... יושב ומתעטף בכסותו לפני רגלי חכמים".
כלומר שמכסה את פניו בפניהם.
ממילא מי שאינו עושה כן נחשב לחצוף, המעיז פניו במקום להסתירם.
(גם עֵז - ערותה מגולה. לעומת כבשה - שערותה כבושה באליה).
כמו שאמרו במסכת קידושין דף לג ע"א:
"רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי, חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא, אמר: כמה חציף הא גברא!".
ובמסכת כלה רבתי פרק ב הלכה ב
"פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו, ואחד כסה את ראשו.
...נמצא אותו תינוק ממזר ובן הנדה...
'אחד גלה את ראשו', שמע מינה גלוי ראש עזות תקיפא הוא".
חוצפתו היתה משום שהיה זה בפני החכמים. כ"כ בביאור הגר"א או"ח סימן ח, ב.
כיסוי הפנים הוא מחמת הבושה, כמו שאמרו במסכת מועד קטן דף כה ע"א:
"אמרו (רבי אמי ורבי אסי): כי הוינן התם (בבבל) לא הוה לן לדלויי רישין (לא היה לנו עוז להרים ראשינו) מיניה (מחמת כבודו של רב הונא בפניו)".
פרש"י: "לדלויי רישין - דאדם חשוב היה, והוה לן בושת לדלויי רישין".
הענין מופיע גם בפסוקים רבים:
כגון בירמיהו פרק ג, ג: וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם.
פירש רד"ק: "והיה לך מצח כאשה זונה שאינה בושה מנאפופיה ומרימה מצח ומעיזה פניה".
ובמצודת דוד: "ומצח - אבל יש לך מצח מגולה כדרך אשה זונה שאינה מכסת מצחה בעבור בושה מה לא כדרך הצנועות שמכסות מצחן אם יקרה להן דבר בושה".
בעזרא ט, ו: אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ...
בשמואל ב פרק יט, ה: וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי:
פירש רלב"ג: "לאט את פניו - כסה את פניו כי היה בוש".
בספר שמות יד, ח: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.
ובתרגום אונקלוס: "ובני ישראל נפקין בריש גלי".
וכן בזוהר פרשת בא דף לח ע"א: "אפיק לון בריש גלי הדא הוא דכתיב (במדבר לג) יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים".
וכן התרגום של 'בְּיָד רָמָה' - 'בריש גלי' בבמדבר פרק טו, ל; ופרק לג, ג.
קרוב לכך אמרו במסכת סנהדרין דף פא ע"א:
"וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל - שלא הלך בקומה זקופה".
כלומר שהפגם בהליכה בקומה זקופה הוא הגבהת העינים בגאוה.
