עליה לרגל בזמן החורבן
שבועות יד ע"ב
"בעי רבי ירמיה: בן בבל שעלה לארץ ישראל ונעלם ממנו מקום מקדש, מהו?".
למה שאל רבי ירמיה את שאלתו דוקא על בן בבל דוקא, הרי אותה שאלה קיימת בדיוק באותה מידה גם עבור הדר בארץ ישראל שאינו מכיר את מקום המקדש?
ענו על כך בתוספות ד"ה ונעלם ממנו:
"נקט בן בבל לפי שבני א"י רגילין להכיר יותר".
מכאן ראיה ברורה לדברי הר"ן על הרי"ף מסכת תענית דף ב ע"א:
"שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום",
כלומר שבני ארץ ישראל והסביבה הקרובה היו רגילים לעלות למקום המקדש גם בזמן החורבן.
מקורות נוספים לכך:
בירושלמי מסכת ברכות פרק ט ה"ב:
"שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר בא בגין דאנא חמר וסליק לירושלם בכל שנה מהו שנקרע א"ל אם בתוך שלשים יום אי אתה צריך לקרוע לאחר שלשים יום צריך אתה לקרוע".
הרי ששמעון קמטריא היה מגיע לירושלם בעבודתו כמנהיג חמורים.
בירושלמי מסכת מעשר שני פרק ג ה"ג:
"אמר רבי זעירא: רבי חנינא ור' יונתן ורבי יהושע בן לוי עלו לירושלם נתמנו להן פירות וביקשו לפדותן בגבולין...".
גם בבראשית רבה פרשה פא, ג מסופר על ר' ישמעאל בר' יוסי שעלה להתפלל בירושלם.
וכן מסופר באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד שכב (ב')
"אמרו חכמים ז"ל שרבי אליעזר ורבי יהושע עלו לרגל את המקדש, ויהי ערב יום צום כפור המה הולכים בהר הבית והנה מלאך בא לקראתם...".
