ההבדל בין קשיא לתיובתא

הרב דב קדרון

גיטין עה ע"ב

בגמרא מובאת סתירה בין המשנה לבין ברייתא, וחולקים רבא ורב אשי איך ליישב את הסתירה. לאחר משא ומתן שבו מקשה הגמרא על רב אשי נשארים דבריו ב"קשיא".

בדרך כלל כאשר יש מחלוקת בין אמוראים בדורות שונים ההלכה היא כאחרונים, ולפי זה יש לפסוק כרב אשי, שנולד ביום שבו מת רבא, וכך אכן פוסקים הרי"ף והרא"ש (סימן י).

הם מוסיפים שלמרות שדבריו של רב אשי נשארו ב"קשיא", אין זו סיבה לא לפסוק כמותו, כי יש הבדל בין "קשיא" לבין "תיובתא". "קשיא" היא קושיה שיש עליה תשובה, גם אם התשובה לא נאמרה בגמרא בפירוש.

משום כך כותב הרי"ף בתשובה (סימן שט): "שכל מקום שאומר "קשיא" אינו דחוי, שקושיה אינה מוציא מידי הלכה".
הרשב"ם (בפירושו למסכת בבא בתרא נב,ב) מביא זאת גם בשם רבנו חננאל: "כל היכא דאמר בגמרא תיובתא דפלוני תיובתא - בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי, אבל היכא דעלתה בקשיא לא בטלו דבריו" ומסביר שלשון "קשיא" משמעותה שבאותה שעה לא הייתה להם תשובה, אך קיימת תשובה.

הרשב"ם עצמו חולק על כך, וכותב שאין הבדל עקרוני בין "קשיא" ל"תיובתא", אלא כאשר מקשים ממשנה או מברייתא שייך לומר "תיובתא", וכאשר מקשים מדברי אמוראים אחרים שייך לומר "קשיא", ובשני האופנים נדחו דברי מי שהקשו עליו מהלכה.