על דעת בעלה נודרת / גיטין פג ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו מובאים דבריו של רב פנחס בשם רבא, שלפיהם התורה אפשרה לבעל להפר את נדרי אשתו משום ש"כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת" – האישה מעוניינת לקבל על עצמה את הנדר רק אם בעלה לא יתנגד לכך. טעם זה מתבסס על דעת האישה, אך ממקור הדין בפסוקים נראה שמדובר בדין מיוחד שחידשה התורה ולא רק אומדן דעת האישה.
הר"ן מבין שחידושה של התורה מבוסס על הרצון לשמור על שלום בית ולמנוע נדרים העשויים לפגום ביחסים שבין בני הזוג (ולכן הבעל יכול להפר רק נדרים שיש בהם עינוי נפש או נדרים שבינו לבינה).
הרשב"א אומר שאפילו אם האישה אומרת בפירוש שהיא נודרת שלא על דעת בעלה – התורה נתנה לו יכולת להפר את הנדר, משום שרוב הנשים נודרות על דעת בעליהן. לפי זה רב פנחס בא רק ללמד את טעמה של גזרת הכתוב, ולא לתלות את יכולת ההפרה בטעם זה, ויש בכך דוגמה לבעייתיות שבדרישת טעמי המצוות והסקת מסקנות הלכתיות בעקבות זאת. לחלופין, אפשר שאף על פי שהאישה אומרת בפירוש שאינה נודרת על דעת בעלה, אנן סהדי שהיא אכן נודרת רק לרצון בעלה.
