גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שפא מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף פח ע"א-ע"ב
"הקדים שתי שנים ל'ונושנתם'" – רמז הענין בשקיעת החמה ליעקב אבינו קודם עונתה
דרש מרימר מאי דכתיב (דניאל ט, יד) "וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלקינו"... צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת וכו', עולא אמר, שהקדים שתי שנים ל'ונושנתם' [היינו דכתיב (דברים ד, כה-כו): "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וגו', העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ" וגו', וראה רש"י כאן: "היינו צדקה, שמיהר להביא הרעה לסוף ח' מאות וחמשים, דהיינו ב' שנים קודם 'ונושנתם', דהיא בגימטריא ח' מאות וחמשים ושתים, ואם שהו עד 'ונושנתם', היה מתקיים בהן 'כי אבד תאבדון מהר'"], אמר רב אחא בר יעקב, שמע מינה, מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא [שהוא 'כמנין 'ונושנתם', דהא כתיב 'כי אבד תאבדון מהר''. רש"י] (גיטין פח, א-ב, ומובא גם בסנהדרין לח, א).
ה'פני יהושע' בסוגייתנו מביא חשבון נפלא בו העלה "ליתן טוב טעם, דקרא ד'ונושנתם' אסמכתא בעלמא הוא, ורבנן אחושבנייהו סמכי, דבלאו הכי החשבון מכוון שכך היו ישראל ראויין לישב בשלוה", ויסד את דבריו על דברי המדרש בבראשית רבה (סג, יג): "'ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי' (בראשית כה, לא), אמר ליה, זבין לי חד יום מן דידך (פירוש, שביקש מעשו שימכור לו מעולם הזה שלו יום של הקב"ה שהוא אלף שנים. עי"ש בפירוש 'אמרי יושר' ו'משנת דרבי אליעזר'), אמר ר' אחא כל מי שיודע לחשב כמה שנים ישב אבינו יעקב בשלוה ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו", וראה עוד מדרש תנחומא (בובר תולדות ד): "'מכרה כיום', אמר רבי אחא, מי שהוא יודע לחשב כראוי, לא נטלו ישראל בעולם הזה אלא אלף שנים, שיומו של הקב"ה אלף שנים הן, שנאמר 'כי אלף שנים' (תהלים צ, ד)".
והנה בשיעור יומו של הקב"ה מצינו בפירש"י על הפסוק בתהלים (צ, ד): "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה" - "שיומו של הקב"ה אינו רק תשעה מאות ושלשים שנים כימי חייו של אדם הראשון, ושבעים שנים לתשלום אלף הם מאשמורה בלילה", ואלו הן דברי רש"י: "'כי אלף שנים בעיניך', אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה ועוד מן הלילה עמו, כי יום אחד של הקב"ה ומעט מן הלילה של הקב"ה הם אלף שנים, שהרי לא אמר הכתוב שיהא יומו של הקב"ה אחד כאלף שנים, אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם, והוי 'אלף שנים', ולכך מת אדם הראשון תוך אלף, שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב"ה, ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים".
המורם מן האמור, שיעקב אבינו קנה מעשו לשבת בשלוה בעולם הזה כשיעור יומו של הקב"ה, שהוא תשעה מאות ושלושים שנה, כימי חייו של אדם הראשון.
והנה איתא במדרש (בר"ר סח, י): "אמר לו הקב"ה, את סימן לבניך, מה אתה (=יעקב אבינו) בצאתך השקעתי חמה, ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה, כך בניך בצאתם (ירמי' טו, ט) 'אומללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעוד יומם', ובחזירתן (מלאכי ג, כ) 'וזרחה לכם יראי שמי' וגו'", והנה מצינו במדרש (שם) ששקעה השמש אצל יעקב אבינו שתי שעות קודם הזמן.
וכתב ה'פני יהושע': "ידוע, דחשבון יום של הקב"ה היינו יום שלם עם הלילה שלפניו, לפי חשבון שית אלפי שני הוי עלמא, ואם כן כשנחלק היום של הקב"ה לעשרים וארבע שעות, לפי ערך תתק"ל שנים ליום (וכנ"ל שזה שיעור יומו של הקב"ה), עולה השעה ל"ט שנים ושתי שעות הם ע"ח שנה, ואם כן היה הרמז שישקיע להם היום שלא בעונתן שתי שעות קודם כלות היום, ולפי זה שיום שלם הוא תתק"ל שנים, הסר מהם שתי שעות שהם ע"ח, נשאר תתנ"ב שנים כמנין 'ונושנתם'", והיינו, כי עתיד היום לשקוע שתי שעות קודם הזמן של יומו של הקב"ה, וכדברי המדרש: "כך בניך בצאתם 'אומללה יולדת השבעה כי באה שמשם בעוד יומם', וכמו ששקעה השמש שתי שעות קודם הזמן, ככה יהיה בסוף יומו של הקב"ה שהוא תתק"ל שנים, ושתי שעות לפני כן הם ע"ח שנים, ונמצא שבתתנ"ב שנים כמנין 'ונושנתם', נקבעה זמן לגלותם של בני ישראל.
והנה, בעוד שלדבריו מבואר ששקיעת החמה שתי שעות קודם הזמן היא רמז על עצם שיעור הזמן של "ונושנתם", וכאמור, שהוא נגד יומו של הקב"ה, ושתי שעות קודם סוף היום, התקיימה 'ונושתנם בארץ', ובני ישראל גלו מארצם, יש להביא דברי הגה"ק רבי נתן אדלער זצ"ל, שענין שקיעת החמה אצל יעקב אבינו קודם הזמן, רומז נגד הקדמת "שתי שנים ל'ונושנתם'", שזו הצדקה שעשה הקב"ה לבני ישראל שהקדים שתי שנים ל'ונושנתם', ולכן לא נתקיימה בהם "כי אבוד תאבדון מהר", כמו שהביא ה'חתם סופר' בדרשותיו (הספדים דרוש ו שנת תקע"ז) בשם רבו הנזכר: "אמר 'כי בא השמש' – 'שלא בעונתה' פתאום, רמז שהקדים ב' שנים ל'ונושנתם', ואמר ז"ל, שלזה רמז (בראשית לב, ב) 'ויזרח לו השמש', 'שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו' (חולין צא, ב), רצ"ל, ע"י שהקדים שבועת וחורבן בית המקדש ב' שנים קודם ל'ונושנתם', על ידי זה נזכה לזריחת השמש לעתיד לבא, כמו שאמרו חכז"ל: 'צדקה עשה עמנו שהקדים ב' שנים ל'ונושנת'ם, אלו דברי מ"ו הגאון זצ"ל, ודפח"ח".
וכן הביא החת"ס בחידושיו עמ"ס חולין (צא, ב ד"ה זרחה): "שמעתי מפה קדוש מ"ו הגאון חסיד שבכהונה מ"ה נתן אדלר זצ"ל, דיעקב אבינו ע"ה ראה אז החורבן, כדאיתא בשו"ע הל' תשעה באב (או"ח סי' תקנה ס"ב) שיש ליקח אבן תחת מראשותיו בט' באב, ע"ש, ואמרו חכז"ל 'צדקה עשה הקב"ה עמנו שהקדים ב' שנים קודם ונושנתם', כדי שעי"ז יהיה מקום לגאול ישראל קודם זמנו במהרה בימינו אמן, והיינו 'שמש ששקעה בעבורו' - קודם זמנו בחורבן בית המקדש – 'זרחה בעבורו' בבנין העתיד במהרה בימינו אמן".
