סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

דיוק וחידוש ברש"י

ברכות נד

 

עמוד א

רש"י ד"ה שיהא אדם שואל לשלום חבירו בשם. בשמו של הקב''ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם ומן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החילואומר אל תבוז כי זקנה אמך. למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם ובגמ' מפרש מאי ואומרואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך.פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה' אף זה המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום שנא' בקש שלום ורדפהו מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור:

נראה לדקדק בלשון רש"י בד"ה – ואומר עת לעשות וכו' דבר הנראה אסור, משמע שאין לעשות איסור ממש בשביל הפרו תורתך, אלא רק דבר הנראה אסור, והרי בהמשך על הגמרא בדף ס"ג ע"א המסבירה את המשנה, נאמר ברש"י שם ד"ה מסיפיה לרישיה. הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא:

ודברים אלו שנאמרו ברש"י זה הם על פי גמרא מפורשת ביבמות דף צ', שהובאו שם כמה אופנים של תקנות דרבנן שעקרו דבר מן התורה, וכן אליהו בהר הכרמל, ועוד, וברש"י שם -  כגון אליהו בהר הכרמל. שהקריב בבמה ושעת איסור הבמות היתה ואיכא כרת דשחוטי חוץ וכרת דהעלאהמיגדר מילתא. לעשות גדר ותקנה כי התם שהשיבן על ידי כן מעבודת כוכבים

וכן פירש רש"י עה"פ בתהילים – עת לעשות לה' הפרו תורתך (קיט קכו) עת לעשות לה' וגו'. מוסב על מקרא שלפניו הבינני ואדעה עדותיך להבין עת לעשות לשמך איך יעשו אותם שהפרו תורתך למצוא רצון וסליחה ותמצא להם ואעשה כן על כל עבירה שבידי, ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל כגון גדעון ואליה בהר הכרמל שהקריבו בבמה.

ובאלו המקורות מתחזקת התמיהה מדוע כתב רש"י כאן במשנה, על פי פסוק זה שמתירין "דבר הנראה אסור",

עוד יש לדקדק בטעם שהביא רש"י שרצונו של מקום שישאל לשלום חברו שנאמר (תהילים לד) בקש שלום ורדפהו, ולמד זאת מן הנאמר במסכת ברכות (דף ו' ע"ב) וא''ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר {תהילים לד-טו} בקש שלום ורדפהו,  כי הרי לכאורה פשט הפסוק הוא כפי הנראה (ביבמות קט ע"א וב'  ובקידושין מא ע"א) על הבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וכפי הנאמר במשנה במסכת פיאה דאין להם שיעור, והרי גם אם נאמר שעל שאילת שלום הוא בא, עדיין צריך להבין מהיכן נראה שרצון ה' שישאלו לשלום בשם ה'.

ובהתבוננות במהלך הגמרא להסביר המשנה, וכפי שרש"י מפרש: הגמרא שואלת - מאי ואומר, וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קאמר  עבד. ולא גמרינן מיניה, ואין ללמוד מבועז לשאול שלום בשם ה', על כן מביא התנא טעם נוסף לתקנה,  ת''ש דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון{שופטים ו-יב} ה' עמך גבור החיל, שואלת הגמרא על כך - וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון. כלומר לא שאל בשלומו ולא ברכו אלא בשליחות קאמר מאת המקום לבשרו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה:ואם כן גם מהמלאך אין ללמוד, ועל כן חוזרים לומר שבכל זאת אפשר ללמוד מבועז, ופי שממשיך התנא במשנה, ת''ש {משלי כג-כב} אל תבוז כי זקנה אמך ואומר {תהילים קיט-קכו} עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תבוז את בועז לאמר מדעתו עשה אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך שנאמר עת לעשות לה'.

על פי דברי רש"י אלו, בועז עצמו למד לשאול לשלום ובשם ה' מן הפסוקים האלו שבתהילים, ועל כן יש לנו ללמוד ממנו ולתקן שאילת שלום בשם, והלא פלא הוא לומר שבועז למד מספר תהילים שנכתב על ידי נינו דוד המלך ע"ה.

נחזור לדברי המשנה כדי לשאול שאילה נוספת, וממנה נגיע לראות את הפז הבוהק שבדברי רש"י המדוקדקים והכל יבוא על מקומו בשלום, והשאילה היא - האם רבי נתן, חולק על התנא המזכיר את הפסוק עת לעשות לה' וכו' בהמשך ללימוד מבועז כפי שהוסבר בגמרא, והוא סובר דרך אחרת בלימוד הפסוק, או שהוא מסביר את דברי התנא בלימודו של בועז, שאם כך היה צריך להיכתב כך במשנה אמר רבי נתן, וכשכתוב רבי נתן אומר משמע שאינו מפרש אלא או חולק או אומר דבר נוסף.

וכשמדקדקים ברש"י מתחילים מהתיבות שכתב לדיבור המתחיל, במשנה שכתב רש"י "ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך", רש"י מפרש כאן את דברי התנא במשנה, ולא את דברי רבי נתן, ואם כן מה שפירש דבר הנראה אסור מתייחס רק לשאילת השלום של בועז, וכפי שהסביר רש"י קודם לכך - מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, וזה רק דבר הנראה אסור, ואם היה אסור ממש הרי אף שבועז ידע ברוח הקודש את כל התורה ולמדה, וכפי הנאמר בגדולי אומתינו שלמדו התורה קודם שניתנה, כך אפשר שגם הנאמר בתהילים בייחוד היה נלמד קודם וחלק מהמזמורים נאמרו קודם לזמנו של דוד המלך והוא ליקטם וחיברם, בכל אופן לא היה בועז מתיר איסור ממש ממה שיודע שנאמר בתהילים, כי הרואים יחשבו שאינו נוהג נכון, מה שאין כן דבר שרק נראה אסור, והוא גם יודע לדרוש מהפסוק הנוסף בתהילים שזה הוא רצון ה' שאילת שלום, ואפשר שאף בשם ה' כי "שלום" הוא משמותיו של הקב"ה, וע"כ למד להתיר לשאול בשם ה' ממש, ועת לעשות לה' לשאול בשם ה', הפרו תורתיך הנראה שאסור שמזלזל בה' בכך, לדברי שלומות בין בני אדם.

ורבי נתן מסביר את הפסוק אחר שנכתב בתהילים שהוא לימוד ממש שכפי מידת הצורך בעת לעשות לה' כך היא מידת ההפרו תורתך, באותו משקל של חומר, ואליהו הנביא הרגיש שהעת הוא לעשות לה' שרצונו שלא יעבדו עבודה זרה החמורה ביותר, ורוב עם ישראל נמשך לכך, ועל כן הפר את התורה באיסור ממש בנית במה והקרבה שיא בכרת, כך גם חכמים ותקנותיהם מדרבנן שקלו הכל בכף המאשניים מה הוא העת לעשות לה' בגדר ותקנה וסייג אף שהוא על ידי הפרו תורתך, וביטלו מצוות עשה כגון שופר על מנת לחזק איסורי שבת.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר