האם האיש תמיד אקטיבי?
הרב דב קדרון
קדושין ב ע"ב
בגמרא מבואר שהאיש הוא זה שמקדש את האישה ולא האישה את האיש, משל לאדם שאבדה לו אבידה - מי מחפש את מי? בעל האבידה הוא זה שמחפש אותה ולא היא אותו, כך האיש שנלקחה ממנו אחת מצלעותיו - הוא זה שצריך לחפש אותה ולא היא אותו.
זהו הרעיון שמסביר מדוע בקידושין, האיש הוא הצד האקטיבי, והאישה - שנמשלה לאבידה - הצד הפסיבי. אבל מצאנו במדרש (בראשית רבה סח,ג):
יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק זיווגו בא אצלו: "וירא והנה גמלים באים", יעקב הלך אצל זיווגו, דכתיב: "ויצא יעקב".
איך אפשר ליישב את דברי המדרש עם הרעיון הנ"ל?
בכל דבר צריך להבחין בין הצד המהותי לבין הצד הטכני, בין הגוף לבין הנשמה, בין התוכן הפנימי לבין הצורה החיצונית. מבחינה מהותית, פנימית, יסודית - האיש הוא תמיד הצד הפעיל והאקטיבי בקידושין עצמם, אבל בעניינים הטכניים, כגון לבוא ממקום למקום, יש זוגות שונים, יש שהאיש פעיל יותר ויש שהאישה פעילה יותר.
יש להוסיף שלפעמים יש חשיבות גדולה מאוד לעניינים החיצוניים ולכאורה טכניים - יש להם השפעה עצומה גם על הדברים המהותיים ביותר.
