אין למדין מן הכללות / רפי זברגר

קידושין לה ע"א

הקדמה

המשנה בדף כ''ט. פסקה שלושה כללי הלכה בנושא חיוב נשים במצוות:
1. כל מצוות עשה שהזמן גרמא – אנשים חייבים ונשים פטורות. נשים אינן מחויבות במצוות עשה שיש להן זמן מוגדר.
2. כל מצוות עשה שאין הזמן גרמא – אחד אנשים ואחד נשים חייבים. כולם חייבים במצוות עשה שאינן תלויות בזמן.
3. מצוות לא תעשה, בין שהזמן גרמא, ובין שאין הזמן גרמא כולם חייבים חוץ משלש מצוות שאין הנשים חייבות בהן: בל תקיף (איסור גילוח פאות הראש), בל תשחית (איסור גילוח זקן), בל תיטמא למתים (איסור כהן להיטמא למת). 
 

הנושא

הגמרא דנה ארוכות במקור ההלכות הללו של המשנה. תוך כדי הדיון הוזכרו מצוות עשה שהזמן גרמא, אשר בכל אופן נשים מחויבות בהם כמו: אכילת מצה בפסח, השתתפות במצוות הקהל כל מוצאי שנת שמיטה. על הניסיון ללמוד משתי מצוות אלו בבניין אב לכל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים תהיינה חייבות בהן, דוחה הגמרא לאור הכלל: שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. כלומר, אם התורה הייתה רוצה ללמדנו בבניין אב היה מספיק פסוק אחד, מכך שהתורה מציינת חיוב נשים במצוות עשה שהזמן גרמא בשתי הלכות - אין ללמוד מהם בבניין אב לכל התורה כולה.חך
לא כולם מסכימים לכלל זה (שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין), ולפי הסוברים שגם שני כתובים יכולים ללמד, אומרת הגמרא כי יש מקור אחר המלמדנו פטור נשים במצוות עשה שהזמן גרמא, והוא מצוות תפילין. מצווה זו הינה מצוות עשה שהזמן גרמא (אין חיוב תפילין בשבת ומועד) וכל התורה כולה הוקשה לתפילין (נלמד מפסוק) וכמו שנשים פטורות במצוות תפילין (גם נלמד מפסוק לעיל) הרי שנלמד כי בכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים תהיינה פטורות.
על כך שאלה הגמרא:
ולרבי יהודה דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, ותפילין מצוות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר?
רבי יהודה סובר כי ניתן ללמוד משני כתובים לכל התורה, והוא גם סובר כי מצוות תפילין אינה מוגדרת כמצוות עשה שהזמן גרמא (לדעתו יש להניח תפילין גם בשבת ומועד), אם כן, מהו המקור לדעתו לפטור אישה במצוות עשה שהזמן גרמא? עונה הגמרא תשובה מחודשת:
משום דהואי מצה, שמחה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד, ושלושה כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
ישנה עוד מצוות עשה שהזמן גרמא בה אישה מתחייבת לדעת רבי יהודה, והיא מצוות שמחת חג. אם כן ישנן שלש מצוות עשה שהזמן גרמא בהן אישה מתחייבת, ולכן גם לדעת רבי יהודה הסובר כי ניתן ללמוד משתי מצוות הבאות כאחד, הוא מסכים כי משלש מצוות הבאות כאחד אין מלמדין, ולכן אין ללמוד ממצוות אלו שאשה תהיה חייבת בכל מצוות עשה שהזמן גרמא. מה ההבדל בין שתי מצוות לשלש מצוות? מדוע רבי יהודה סובר כי משלש מצוות אין ללמוד למרות שאפשר ללמוד משתי מצוות?
מסבירים הראשונים (''ספר כריתות'' ועוד) כי בשני מקומות ניתן לומר כי ''טרח וכתב לה קרא''. כלומר התורה ''טורחת'' וכותבת מקור נוסף למרות שבאמת לא צריך אותו. כמו הכלל ''מילתא דאתיא בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא''. כלומר, למרות שאפשר ללמוד דין מסוים מקל וחומר התורה ''טורחת'' וכותבת דין זה. אך מוסיפים אותם הראשונים, כי אין לומר שהתורה ''תטרח'' ותכתוב בעוד שני מקומות דין ''מיותר''. לכן גם רבי יהודה הסובר כי ניתן ללמוד משני כתובים הבאים כאחד, יסכים לכלל הקובע כי שלשה כתובים בהחלט לא מלמדים.
  

מהו המסר?

לפעמים אנו עושים דברים שאין בהם צורך אמיתי. ''סתם כי בא לנו''. או ''כך יצא'' וכדו'. אבל גם לעשייה זו ''יש גבולות''. לא היינו רוצים לעשות עוד ועוד דברים ''סתם''. פעם אפשר, פעמיים אולי גם, אך יותר מכך נשתדל מאוד שלא יקרה.
אדם הפועל ללא גבולות, ולא שם לעצמו מחסומים כאלו ואחרים, הרי הוא עלול להתדרדר מטה די מהר. לכן בכל פעולה שנבצע בחיים נשתדל תמיד לבקר את עצמנו ולהיזהר לבל נסטה מן הגבולות גיזרה שקבענו לעצמנו.
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]