עף על עצמו / רפי זברגר

קידושין מג ע"א-ע"ב

הקדמה

למדנו כי עדי הקידושין הינם ''עדי קיום'' שבלעדיהם אין תוקף לקידושין. הגמרא מביאה מחלוקת האם שליח לקדש אישה יכול להיות גם העד של הקידושין:
איתמר, רב אמר: שליח נעשה עד, דבי רבי שילא אמרי: אין שליח נעשה עד.
רב סובר כי שליח יכול להיעשות גם עד של הקידושין ובבית המדרש של רב שילא סוברים שהשליח לא יכול לתפקד כעד.
סברתו של רב יותר מובנת, ולכן הגמרא מנסה להבין גם את סברת דבי רבי שילא, ומנסה לענות:
אילימא משום דלא אמר ליה הוי לי עד, אלא מעתה, קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדיי, הכי נמי דלא הוו קידושי?
אם נאמר שהסיבה שהשליח לא יכול לשמש כעד כיוון שהמקדש לא מינה אותו להיות עד אלא רק שלוחו, אם כן מקשה הגמרא כי גם בקידושין רגילים נאמר אותה סברה, שאם הבעל לא מינה את העדים להיות עדיו, הם אינם יכולים לתפקד כעדים, והרי אין הדבר נכון. שכן, כל שניים שראו את מעשה הקידושין יכולים לשמש כעדים, אפילו אם לא ייחדו אותם לכך. (אמנם יש דעה הסוברת שאם יש פסולים לעדות במעמד הקידושין אכן צריך לייחדם ולומר ''אתם עדי'').
אלא, רב אמר: שליח נעשה עד, אלומי קא מאלימנא למילתיה; דבי רבי שילא אמרי: אין שליח נעשה עד, כיון דאמר מר: שלוחו של אדם כמותו, הוה ליה כגופיה.
לכן מסבירה הגמרא באופן שונה את מחלוקת האמוראים. רב סובר כי עדותו של השליח ''שווה'' אף יותר מעדות רגילה, שכן הוא נמצא בתוך עניין הקידושין מעצם שליחותו, ולכן עדותו מהימנה אף יותר מעדות רגילה. לעומתו, סוברים בבית המדרש של רבי שילא, שהשליח אינו יכול להיות עד, לאור הכלל ''שלוחו של אדם כמותו'', והוא כאילו המשלח בעצמו, ולכן אינו יכול להיות עד לעצמו. 
 

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא בא למדנו מחלוקת תנאים, בין בית שמאי לבית הלל, בדומה למחלוקת האמוראים.
בסוף הדיון פוסקת הגמרא: והילכתא: שליח נעשה עד.
לאחר פסק זה ולאורו מביאה הגמרא מימרא של רבא משמו של רב נחמן:
אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה - הן הן שלוחיו, הן הן עדיו; וכן בגירושין וכן בדיני ממונות.
רב נחמן פסק כי שליח יכול להיעשות עד בקידושין (כפסק הגמרא), בגירושין ובדיני ממונות. והגמרא מסבירה מדוע צריך לפרט בשלושת ההלכות ולא מספיק אמירה כללית של הפסק כי שליח נעשה עד.
• וצריכא; דאי אשמעינן בקידושין, משום דלמיסרה קאתי, אבל גירושין - ניחוש שמא עיניו נתן בה;
קידושין אוסרים את האשה על כל העולם, כולל השליח ואולי בגלל זה יכול הוא להיהפך לעד, אבל בגירושין ניתן היה לחשוש אולי השליח חשק באישה זו ולכן אינו דובר אמת ואין להאמינו כעד, משמיע לנו רב נחמן שגם בגירושין השליח יכול להיעשות עד של הקידושין.
• ואי אשמעינן גירושין, משום דאיתתא לבי תרי לא חזיא, אבל ממונא - אימא הני מיפלג פלגי, צריכי.
ואם היה משמיע לנו דין ''שליח נעשה עד'' בגירושין היינו חושבים שהוא נאמן כיוון שאין נישואי אישה לשני אנשים (השליח והמשלח), אבל בממון יש לחשוש לקנוניה של השליח והמשלח לחלק את הכסף ביניהם, ולכן השליח אולי לא יכול להיות עד, משמיע לנו רב נחמן שגם בממון לא חוששים לכך, ושליח יכול להיעשות עד.
לאור דברים אלו, היה ניתן לפסוק ''שליח נעשה עד'' רק בדיני ממונות והיינו עושים קל וחומר, אבל המשנה נקטה בלשון של ''לא זו אף זו'', כפי שיש בהרבה משניות (פני יהושע).
מקשה הריטב''א שתי קושיות על ההבנה האפשרית הראשונה שיש הווא אמינא שלא להאמין לשליח גט שהפך להיות עד:
1. תמיהא מילתא אם כן ביטלת כל גיטין שבעולם,
אם חוששים לכך שהשליח לא מהימן כיוון שהוא חושק באישה, יתבטלו כל הגיטין שבעולם, שהרי אנו סומכים על העדים, שעדותם נותנת תוקף לגט.
2. ועוד דהא תניא בהדיא (גיטין ס"ז א') עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים לדבר זה ואף על פי שנשאוה לבסוף וכל שכן הכא שעדים לא נשאוה
למדנו במפורש בברייתא במסכת גיטין כי לא חוששים לעדות שקר בגט או בממון, אפילו שהעד נשא את האישה לאחר מכן, ובוודאי שיש להאמין להם במקרה שלנו, שהשליח שהפך לעד לא נשא את האישה.
נצטט את תירוצו הראשון של הריטב''א:
ואיכא למימר, דהתם בעדים גרידא - כיון דלא שייכי במילתא לא עבידי דמשקרי, אבל הכא דשייכי במילתא, דהא שלוחין נינהו - סברי דמהימנינן להו כיון שנשתלחו בדבר, וסלקא דעתך אמינא דמשקרי.
במסכת גיטין מדובר בעדים בלבד (שאינם שלוחים) ולכן אנו מאמינים להם כמו לכל עדים שבעולם. אבל אצלנו, מכיוון שהם היו שלוחים לפני כן, יש יותר מקום לחשוד שהם משקרים, כיוון שהם חושבים שנאמין להם כיוון שהם כבר ''מכירים ויודעים'' את סיפור הגט (בהיותם שליחים).
כאמור, בסופו של דבר, פוסק רב נחמן כי שליח יכול להיעשות עד גם בגיטין.
   

מהו המסר?

לפעמים אדם ''עף על עצמו''. הוא חושב שיש לו ידע רב, או ממון רב ולכן הוא עלול לגלוש במדרון חלקלק ולמעוד.
כך חשבנו בצריכותא הראשונה של רב נחמן, לפי הסברו של הריטב''א – השליח שהוא ''נמצא בעניינים'' מכיר את סיפורו של הגט בהיותו שליח של הבעל להביאו לאישה, ולכן הייתה הווא אמינא שאולי הוא ימעד וישקר.
תחושות אלו יכולות להיות לכל אדם אשר ''מרגיש בטוח'' במעמדו, במקומו בחברה וכדו', ובעקבות כך הוא עלול לעשות דברים לא נכונים ולא אמיתיים.
הרגשות אלו אולי דומים למחשבה של ''כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה''. אדם מצליח בעסקיו, משגשג ועולה מעלה מעלה, חושב שהוא ''מלך העולם'' והכול בא ממנו. שוכח את הקדוש ברוך הוא שהוא המקור לכול, והוא זה שנותן את הכוחות והיכולות בעולם. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]