מה מועיל זירוז חיצוני?
הרב דב קדרון
קדושין כא ע"א
מי שמכר בית שהיה לו בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, רשאי לגאול את הבית ולקנותו בחזרה בתוך שנה מיום המכירה. אם הוא לא ניצל את ההזדמנות הזו, אז הבית נחלט לצמיתות לקונה, והמוכר נשאר בלי הבית וגורם את ההפסד הזה גם לצאצאיו לדורותיהם.
בעל ספר החינוך (פרשת בהר מצוה שמא) מסביר שהסיבה שהתורה הקציבה למוכר שנה בלבד כדי לגאול את ביתו, היא מצד חיבת הארץ, כדי לזרזו שישתדל לגאול אותו מהרה, או כדי למנוע ממנו מלמכור לכתחילה.
לכאורה יש לשאול: לפי ההסבר הזה, אילו לא היה הדין כך, ולא היה מה שיאיים על המוכר הרי הוא היה מבצע את המכירה ולא היה חושש לחיבת הארץ, אם כן האם יש בכוחה של הלכה זו לשנות את גישתו של המוכר ולהטמיע בו את חיבת הארץ?
מכאן נלמד שיש ערכים קדושים ונעלים שנשמת כל יהודי קשורה ושואפת אליהם, אבל לא תמיד האדם עצמו מודע לכך, והרבה פעמים יש צורך בזירוז של גורמים חיצונים, שרק הם מכניסים לתודעה ולהכרה את הערכים החבויים בעמקי נפשו של האדם, וכן כאן, ההלכה הזו תזרז את המוכר ותגרום לו לפעול בהתאם לשאיפותיו האמיתיות.
כך הוא העיקרון של עוד דברים, כמו החינוך מגיל צעיר. ילד קטן עוד לא מבין למה צריך לעשות דברים מסוימים, אז נותנים לו ממתקים כדי לזרז אותו ללמוד (כמו שכותב הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק). הילד יודע שחשוב ללמוד, אבל הוא לא מצליח להפנים את זה בלי הגורם החיצוני שמרגיל אותו לכך.
