מתי עדיף לא להחמיר?
הרב דב קדרון
קדושין כב ע"א
התורה התירה במלחמה לקחת אשת יפת תואר, כי אילו לא הייתה התורה מתירה זאת - היו לוקחים אותה באיסור. לכן, למרות שזה דבר לא רצוי, מכיוון שממילא אנשים יעשו זאת - עדיף שזה יהיה באופן רשמי ולגיטימי. "מוטב יאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות".
בדרך כלל זהו עיקרון גדול בחינוך של ילדים, אין לאסור על ילד משהו שהוא לא יכול לעמוד בו. צריך למצוא את הדרך שכל מה שהוא עושה יהיה מותר, גם אם זה בקושי ובדוחק. אם יש דבר שבוודאי ייעשה על ידי הילד אין טעם לומר לו שאסור, כי זה יגרום לו לחשוב שהוא עושה דברים אסורים ושאין לו כוח לעמוד בדרישות שדורשים ממנו, ויתייאש מללכת בדרך הישר.
אבל אדם מבוגר אינו דומה לילד, שכן בניגוד לילד, המבוגר יכול וצריך להתגבר על יצריו ותאוותיו, ולא מצאנו במקום אחר שהתורה התירה דבר לאנשים משום שלא יוכלו להתאפק או להתגבר על יצרם, אך בשעת מלחמה הכללים משתנים, כי אז נמצא האדם במערבולת רגשות הגורמת לכך שלא תמיד יוכל לשלוט בעצמו.
כידוע, כל אדם נמצא כל הזמן במלחמה עם יצרו. מכאן ניתן ללמוד שאדם שמחמיר על עצמו בדבר מסוים צריך להכיר את עצמו ולהבחין בין המצבים הרגשיים השונים שהוא מצוי בהם ולדעת אם אכן הוא יכול לעמוד באותה חומרא בכל מצב ומצב, כי אם אינו יכול לקיים זאת, מוטב לא להחמיר, כי אם בהכרח יעבור עליה ויפרוץ את גדרו – מוטב שיהיה לו הדבר בגדר היתר, ולא בגדר של איסור שיעבור עליו, בדומה לאשת יפת תואר.
