גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שפה מדור "עלי הדף"
מסכת קידושין
דף כא ע"ב
"אין עבד כהן נרצע" - איך נשתעבדו בו הלא אסור להשתמש בכהן?
אודות מקום הרציעה באוזן עבד עברי שנרצע למדנו בברייתא (כא, ב): "אמר רבי אלעזר, יודן בריבי היה דורש, כשהן רוצעים אין רוצעים אלא במילתא ("אליה של אזן בבשר ולא בתנוך". רש"י), וחכמים אומרים, אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ("וחכמים אומרים וכו', חולקין עליו, וזו ראיה שלהם, קים לן דאין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום, ולא יכול עוד לשוב לחיזוק הראשון, ולקמיה [שם] ילפינן 'ושב אל משפחתו' [ויקרא כה, מא] למוחזק שבמשפחתו, והיאך הוא נעשה בעל מום, והתנן [בכורות לז, א] גבי מומין 'נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא מן העור'". שם), ואם תאמר במילתא הם רוצעים, היאך עבד עברי כהן יעשה בעל מום, הא אין נרצע אלא בגובה של אזן ("הרי יש לך ללמוד מכאן שאין רוצעין אלא בגובה של אזן").
ה'מרדכי' במס' גיטין (בהגהותיו סי' תסא) הוכיח מדין זה לענין כהן שיכול למחול על האיסור להשתמש בו, וז"ל: "מעשה בכהן שיצק מים על ידי רבינו-תם, והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי 'המשתמש בכהונה מעל', והשיב לו, אין בהם קדושה בזמן הזה, דקיי"ל 'בגדיהם עליהם - קדושה עליהם', ואי לא לא, והקשה, אם כן כל מיני קדושה לא ליעבד להו, ושתיק ר"ת, והשיב ה"ר פטר, דנהי דיש בהן קדושה, יכול למחול, כדאמרינן פרק קמא דקדושין 'אין כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום', והשתא בלא הך טעמי תקשי היאך מצי משתעביד ביה, אלא ודאי מצי מחיל, והלכך איצטריך לטעמא לבעל מום, דאם כן היה נרצע" (וכ"פ הרמ"א באו"ח סי' קכח סעי' מה ע"פ המרדכי, עי"ש).
ויש לדון בביאור דברי ה'מרדכי' שנתקשה מן הדין שלפנינו, מהיכן ההוכחה שלו, האם מעצם המכירה - שנמכר הכהן לעבד, וכפי שמשתמע מהלכה זו, שהכהן היה אכן עבד עברי, ועל כך יש לדון איך השתמשו בו בתחילה, ומכך מוכח שיכול הכהן למחול, או שהוכיח כן ממה שנתנו טעם שאינו נרצע, משום "שנעשה בעל מום", ולולא זאת היה העבד כהן נרצע, ועל כך יש לתמוה, שאינו ראוי להיות נרצע, שהרי אם היה נרצע יעבדו בו עד עולם, ואסור להשתמש בו לולי שמוחל הכהן.
ויש להביא בזה דברי ה'מנחת חינוך' (מצוה רסט אות ב) שכתב על דברי ה"הגהות מיימונית" על הרמב"ם בהל' עבדים (פ"ג הי"ד) - שהביא הלכה זו ש"עבד עברי כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום" והוכיח מזה (שם אות ב) שמותר להשתמש בכהן (-כקושיית ה'מרדכי' הנז'), וכתב עליו המנ"ח: "והנה גם בהגהות מימוניות פ"ג מעבדים ה"ח כתב כן, וב'משנה למלך' שם משמע שהבין דכוונת קושיתו איך נמכר העבד הכהן, ולכאורה על תחילת המכר, דמכרוהו בית דין, לא יספיק התירוץ של ה"ר פטר דמוחל, דבאמת נמכר בעל כרחו בגניבתו ואינו מוחל, ומוכר עצמו אינו נרצע כלל (עי' קידושין יד, ב). ונראה דה"ר פטר לא קשיא ליה מתחילת המכירה, כיון דנמכר בגניבתו, אם כן הוא בעל עבירה ואינו ראוי לכבוד, כמבואר בדברי הרב המחבר (ספר החינוך שם), ואף דעשה תשובה, מכל מקום כל זמן שלא שילם הגניבה התורה נתנה רשות למכרו, ואם אינו רוצה ואינו מוחל, הוי ליה רשע דאינו רוצה לשלם, אם כן שפיר נמכר בעל כרחו, אלא דלאחר שש שהוא אינו חייב בעד הגניבה, ואם כן עשה תשובה וראוי לכבוד, אם כן למה מיעטה התורה אותו מרציעה, דבלאו הכי לא יעבוד בו האדון, ועל זה ראייתו טובה דיכול למחול, כיון דאז בשעת רציעה, אי לאו דמיעטה התורה היה נרצע ועבדו לעולם, כיון דהיה מרצונו הטוב ויכול למחול, אע"ג דנראה דדוקא אם עושה עבירות כגון דנושא פסולי כהונה או מטמא אז אין חיוב לכבדו, אבל בשאר עבירות אפשר דראוי לכבדו, אך באמת סברא היא, דלא עדיף מכיבוד אב ואם דאם אינו עושה מעשה עמך פטור מכיבוד (עי' ב"מ סב, א), אם כן הכא נמי אם הוא בעל עבירות אינו חייב לכבדו" (ע"ע 'ברכי יוסף' או"ח סי' קכח סק"ד; ספר 'המקנה' קידושין כא, ב).
והנה ה'כתב סופר' בתשובותיו (או"ח סי' טו) העיר על דברי ההגהות מיימונית, מדוע נתקשה אודות ההשתמשות בכהן רק בדברי הרמב"ם בהל' י"ד שכתב: "עבד עברי כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום", הלא הרמב"ם כתב לפני כן בהל' ד': "אפילו היה הנמכר כהן הרי זה מותר בשפחה כנענית כל ימי עבדותו", והלא גם שמה יש לתמוה, איך הותרה ההשתמשות בכהן. והכת"ס נושא ונותן כלפי מה שדן שם, בכהן בעל מום שאינו יכול לעשות עבודה בבית המקדש - אם מותר להשתמש בו, ועל כך כתב, שמדברי הרמב"ם בעבד כהן שרבו מוסר לו שפחה כנענית, שפיר לא נתקשה ההגהות מיימונית, שהרי נוכל להעמיד את דברי הרמב"ם בכהן בעל מום, שאין בו איסור השתמשות, אכן, דברי הרמב"ם לענין עבד כהן שאינו נרצע, מטעם שלא יהיה נעשה בעל מום, ויוכל לשוב לאחוזת אבותיו, לא נוכל להעמידם בכהן בעל מום, כי בכהן בעל מום לא שייך טעם זה, כי בין כך בעל מום הוא, ואינו יכול לעבוד העבודה, ולא שייך שישוב לאחוזת אבותיו לעשות העבודה.
אמנם, על פי דברי ה'מנחת חינוך' הנז', תתיישב יפה קושיית הכת"ס, וכפי שכתב בשו"ת 'משיב דברים' (להג"ר גרשון ליטש רוזנבוים זצ"ל, או"ח סי' קפב): "ובדבריו של המנ"ח יישבתי קושית מרן הגאון ז"ל ב'כתב סופר' או"ח סי' ט"ו על 'הגהות מימוניות', דהוכיח מדין הרמב"ם דכתב 'אין העבד כהן נרצע', דמותר לשמש עם כהן אם מחל, והיה לו לציין דינו מתחילה כאשר כתב הרמב"ם שם 'עבד כהן רבו מוסר לו שפחה כנענית'... ולדברי בעל מנ"ח הנ"ל, משם לא מוכח דכל שש הוא כעובר עבירה, וחייב לשלם הגניבה, ואינו בקדושתו, ודו"ק", והיינו, כי קיי"ל (עי' רמב"ם שם הל' יב) שרק במכרוהו בית דין רבו מוסר לו שפחה כנענית, ובמכרוהו בית דין בגניבתו בין כך אין איסור להשתמש בכהן, ושפיר הקשו רק מדין ש'אין עבד כהן נרצע', כי אז כבר תיקן חטאו, ושפיר שייך להקשות שאסור להשתמש בכהן, ודו"ק.
