"לקחת מתנות באדם"
הרב דב קדרון
קדושין כו ע"א
רב אשי אומר שייתכן שאדם נותן שטר מתנה לחברו על נכס מסוים, וכותב לו גם לשון של מכירה בנוסף ללשון מתנה, כי לכל אחת משתי האפשרויות יש יתרון: מכירה נעשית בדרך כלל באחריות, כלומר שהמוכר מקבל עליו אחריות לפצות את הקונה אם בגללו יילקח הנכס ממנו, ומתנה אינה כלולה ב"דינא דבר מצרא", לכן לא יוכל לבוא בעל הנכס השכן ולהוציא מהמקבל את הנכס שקיבל. תוספות מסבירים שהנותן כותב שני שטרות שונים, באחד לשון מכירה ובאחר לשון מתנה, והמקבל משתמש בכל אחד מהם לפי הצורך.
ר' יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל (בהקדמה לספר נחל משפט) הסביר על פי זה את הנאמר במדרש (שמות רבה כח,א) על הפסוק (תהלים סח, יט): "לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם", שמשה רבנו ע"ה קיבל את התורה גם כמתנה וגם כמקח, שהכוונה היא שהתורה ניתנה לנו עם שני היתרונות, של קונה ושל מקבל מתנה.
לגבי קונה חייב המוכר באחריות, וכן כאן יש לנו הבטחה ואחריות מנותן התורה (שבת קל"ח ע"ב) שלא תישכח תורה מישראל, שנאמר (דברים לא, כא): "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".
בנוסף לכך ניתנה התורה בתורת מתנה, וכשטענו המלאכים שהיא מגיעה להם, כלומר שיש להם דין "בר מצרא", כנגד טענה זו קיבל משה רבנו את התורה גם בתורת מתנה, שאין בה דינא דבר מצרא, ובטלה טענת המלאכים.
