שותפות בין הבן להורים
הרב דב קדרון
קדושין ל ע"א
בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.
מלשון הגמרא נראה שכאשר אדם מכבד את הוריו זה גורם להשראת השכינה ביניהם, וגם ההורים עצמם מכבדים בזה את הקב"ה. וצריך להבין, איך הכבוד שרוחש הבן לאביו ואמו נחשב כמעשה שלהם, כאילו הם עצמם מכבדים את הקב"ה.
כאשר הורים מחנכים את בנם בדרך נכונה ואמיתית אז באופן טבעי הילד מכבד אותם. נפשו הטהורה מכירה טובה להורים שנתנו לו את חייו וסיפקו לו את צרכיו הגשמיים והרוחניים והוא מכבד אותם.
נמצא שכאשר הבן מכבד את ההורים הם עצמם שותפים במצוה, כי רק בזכותם, בזכות הדרך שהתוו לו ובזכות האווירה שהשרו בביתם זכה הילד לקיים את המצווה לכבדם ונמצא ששלשתם: ההורים וגם הבן מכבדים את הקב"ה.
אולם יש גם בנים שלא זכו להשראה כזו מהוריהם ובכל זאת הם מעצמם הבינו שהם צריכים לכבד את הוריהם. במצב שכזה הבן הוא המשפיע שפע של טובה וברכה על הוריו. הוא יכול להפוך את הוריו למקום משכן השכינה ומכבדי ה', וגם באופן זה שלשתם, ההורים והבן - מכבדים את המקום. לפעמים מתקיים "והשיב לב אבות על בנים", ולפעמים "ולב בנים על אבותם". בכל אופן קיום מצות כיבוד אב ואם יוצר הרמוניה בין ההורים לבנם ומשרה את השכינה ביניהם.
