בנו קודמו
קידושין כט ע"ב
"ת"ר: הוא ללמוד ובנו ללמוד - הוא קודם לבנו; רבי יהודה אומר: אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו - בנו קודמו. כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי, כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה, אמר ליה: אנא עדיפא מינך, תוב את דאיזיל אנא".
קשה, אמנם רב אחא בר יעקב פסק כרבי יהודה. אבל גם רבי יהודה לא הורה לשלוח את הבן אלא כאשר ידוע שהבן לומד טוב יותר, ולמה שלח רב אחא בר יעקב את בנו מבלי שהיה ידוע לו שבנו עדיף עליו?
ועוד קשה איך יתכן שרבי יהודה יורה שהאב ישלח את בנו ללמוד והוא עצמו לא ילמד, הרי בסוגיה הקודמת שעסקה בפדיון הבן למדנו, שרבי יהודה מקבל את העיקרון שאדם קודם לבנו, ושלכן עליו לקיים את המצוה בעצמו אם אין באפשרותו לקיימה גם בו וגם בבנו.
אלא שרבי יהודה אמר רק: "בנו קודמו", שילך ללמוד קודם, ואחריו ילך גם האב, אבל לבסוף שניהם ילמדו.
ושנינו במסכת אבות (פרק ד משנה כ) "אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק".
לפיכך סבר רב אחא בר יעקב שהיות שמן הסתם כשרונות האב והבן דומים, עדיף שהבן ילמד ראשון, כי הצעיר דרכו לקלוט מהר יותר ולזכור יותר, וכדאי לנצל את הזמן בעודו צעיר.
ורק לאחר שנוכח לדעת שאין לבנו יתרון זה למרות צעירותו, העדיף להקדים את עצמו.
