טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

לרושחתא ליתי אקיקא ואילווא ואספירכא ומרתכא – שיטה סוככנית

"לרושחתא ליתי אקיקא ואילווא, ואספירכא ומרתכא, וחומרתא דפילון ושיאפא דחמימתא, ונינקט בשחקי דכיתנא בקייטא ודעמר גופנא בסיתוא וכו'" (גיטין, סט ע"ב).

פירוש: התרופה לְרוּשְׁחַתָא [למחלת התחתוניות, לטחורים] לֵיתֵי אַקִיקָא וְאִילָוָוא [יביא צמח קקולי ואלווי], וְאַסְפִּירְכָא וּמַרְתְּכָא [וכספית ופסולת כסף], וְחוּמְרְתָא דְּפִילוֹן וְשִׁיאֲפָא דַּחֲמִימְתָּא [וצרור של בשמים וצואת יונים], וְנִינְקַט בְּשַׁחֲקֵי דְּכִיתָנָא בְּקַיְיטָא [ויקח אותם בתוך שחקים, בלאות, של פשתן בקיץ] וְדַעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָא [ושל צמר גפן בחורף] וישים במקום הכאב (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שיטה סוככנית          שם באנגלית: Umbrella Thorn Acacia     

שם מדעי: (Vachellia tortilis) Acacia tortilis         שם נרדף במקורות: אקיקא


נושא מרכזי: לזיהוי אקיקא                 


מינים שונים של עצי שיטה שימשו כחלק מסל התרופות של הרפואה המסורתית. הערוך (ערך "אקקיא") פירש: "בגיטין ברפואות דמי שאחזו לשיחתא ליתי אקקיא ואילווא". ח. י. קאהוט (ערך "אקקיא") ציין שהגרסה "אקיקא" בגמרא שלפנינו היא טעות סופר. הוא מוסיף משפט נוסף לפירוש הערוך, שלא מופיע בדפוסי הערוך וכתבי יד שברשותנו, על פי כתב יד אחר שבו נכתב: "... פי' אקקיא בל"ע הוא מין בושם אלווא גמי בלע"ז אלויי בושם". גרסה זו משתמעת גם מ"ערוך הקצר" (ערך "אקקיא") שם נכתב: "ברפואות דמי שאחזו והוא מין בושם". השם "אקקיא" של התרופה ל"רושחתא" (או "שיחתא") רומז בברור על כך שמדובר במין או מינים של "אקציה" כלומר שיטה. לפי גרסת הערוך האות "ק" מחליפה את האות "צ" המופיעה בשם הלטיני (בדומה להחלפה המפורסמת "קיקרו" ב"ציצרו").

רש"י פירש: "אקוקיא - עשב ששמו קקול"י". ד"ר מ. קטן(1) העיר שאין מדובר בלעז אלא בשם הארמי קקולי הנקרא גם פעפועין שהוא מין סלק או ירק דומה (ירבוז, לעון?) (ראו במאמר "מערבין בפעפועין ובחלגלוגות" (עירובין, כח ע"א)). פירוש זה אינו הולם את המשתמע מהשם "אקקיא". ח.י קאהוט הביע פליאה על כך שהערוך לא ציין את שם העץ בלעז בניגוד למה שנהג לגבי אילווא שאותו הזכיר בכפיפה אחת עם אקקיא (ראו לעיל). לדעת קאהוט כוונת הערוך למין אקציה שנקראת ביוונית  αχανθος λευχη (achanthos lefchi) (2) ובלטינית Acacia Senegal ש"ריחו נודף ויש לו נצנים של בושם". חיפוש במרשתת התברר שהשמות היווני והלטיני מתייחסים לצמחים שונים. השם היווני מוביל לצמח קוציץ ואילו השם הלטיני לעץ סנגליית סנגל. עץ זה הוא אכן עץ בושם ורק בשנת 2005 הופרד מהסוג שיטה כך שמוצדק לכנות אותו בשם Acacia. עץ זה משמש כמקור העיקרי לשרף הנקרא "גומי ערבי" או "גומי ערביקום".

רבי בנימין מוספיא (להלן ר"ב) כתב ב"מוסף הערוך" (ערך אקקיא"): "פירוש בלשון יוני ורומיי וישמעאל פרי עץ ומיצו עב הנקרא חוח המצרי ויש דעת אומרים שהוא סנה בלשון מקרא וגדל בהר סיני ויש לו סגולות ברפואה לדחוק השלשול לעצור דם היוצא דרך מכה או דרך קיא". לענ"ד דעת ה"יש אומרים" איננה סותרת את הפירוש הראשון שבו נטען שאקקיא הוא "חוח המצרי" משום שגם "סנה" הוא שם של שיח או עץ קוצני. אכן חלק ממיני השיטה קוצניים וגדלים "בהר סיני" כלומר במדבר. המילון התלמודי האקדמי זיהה את "אקקיא" כשיטה קוצנית (the thorny acacia).

לצורך זיהוי מין השיטה הספציפי נעזרתי בתרגומו של י. שיינהאק במילונו "המשביר" (הערוך החדש) שם כתב: "אקקיא ואילווא לרפואה αχαχια (achachia) (עגיפטישע שאטטענדארן) מיץ פריו נקח לרפואה". את השם "עגיפטישע שאטטענדארן" ביידיש ניתן לחלק לשלושה חלקים: "אגיפטישע" הוא מצרי וניתוח המילה "שאטטענדארן" על ידי פיצולה לשני חלקיה, מצביע על כך שמדובר בצמח קוצני שהרי "דארן" הוא קוץ (thorn באנגלית). דבר זה עולה בקנה אחד עם פירוש ר"ב. פירוש חלקו הראשון של השם "שאטטען" הוא "מוצל". ייתכן מאד שחלק זה של השם רומז על הצל שמטילה שיטת הסוכך (תמונה 1) על סביבתה. השם העממי באנגלית הוא "שיטת מטרייה קוצנית". גם ר"ב ("חוח מצרי") וגם שיינהאק ("עגיפטישע") הכלילו בזיהוי את הקשר של הצמח למצרים. תפוצת השיטה הסוככנית משתרעת מדרום אפריקה וצפונה לאלג'יריה ומצרים ומתפשטת לישראל ודרום ערב. המיקום בהר סיני עשוי להתאים למפת התפוצה (תמונה 2).

השיטה הסוככנית נחשבת ברפואה המסורתית לצמח מרפא המשמש לטיפול במגוון גדול של בעיות רפואיות. התרופות הוכנו מהשרף הנוטף מהעץ בימים חמים ובלשון ר"ב: "... ומיצו עב ... ויש לו סגולות ברפואה וכו'". הביטוי "מיצו עב" מתייחס לשרף הסמיך של העץ. הוא משמש לטיפול בסוכרת, אסטמה, הפטיטיס וכוויות. רחמים עדני מונה במאמר "סגולות רפואיות – בצומח" שימושים רבים נוספים לשרף שנקרא בלשון יהודי תימן "צ"מע". הוא נחשב כיעיל מאוד לטיפול בשינים מתנדנדות ובדימום בחניכיים. לצורך הטיפול יש ללעוס את השרף וטיפול זה רווח גם בין ערביי המדבר. לעיסת הצ'מע שימשה במקומות שונים לחיזוק רחם נשים ובמיוחד לאלו שנטו להפיל.

במרתח השרף בריכוז גבוה היו שוטפים פצעים, על מנת שלא יזדהמו, ומחישים את איחוים ורפואתם מרתח שרף מדולל נחשב כמחזק ראיה וכמרגיע עיניים מאומצות. הטיפול היה בעזרת שטיפת שמורות העיניים במי שרף חמימים. לטיפול בטחורים היו כותשים שרף, מערבים אותו בסמנה ומורחים אותו בטחורים על מנת לכווץ אותם. במקרה של טחורים גדולים, היו מערבבים בשרף תמצית פיגם. שימוש זה מזכיר את מטרת השימוש באקקיא המתואר בגמרא.

מחקרים פיטוכימיים של השיטה הסוככנית הראו נוכחות של מגוון תרכובות כולל חומצות שומן, חד-סוכרים, פלבנואידים, צ'לקונים ואלכוהול. שמנים אתריים ותמציות אורגניות שהוכנו מהעץ הראו מספר תכונות ביולוגיות, במיוחד אנטי-בקטריאליות, אנטי-פטרייתיות, אנטי-טפיליות, נוגדות חמצון, מעכבות התחלקות תאים בעיקר ממאירים, אנטי-סוכרתיות ואנטי-דלקתיות.

תמונה 1. שיטה סוככנית                                                          תמונה 2. מפת התפוצה של השיטה הסוככנית                                                                                                               צילם: Esculapio

 

(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) ייתכן ובשם המופיע ב"ערוך השלם" נפלה טעות דפוס ובמקום "k" נכתב "χ".

רשימת מקורות:

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.