שתי דרגות של שליחות
הרב דב קדרון
קדושין מד ע"ב
כאשר נערה שהתקדשה מתגרשת, הסמכות לקבל את הגט נמצאת אצל אביה, ולדעת חכמים גם היא עצמה יכולה לקבל את הגט מכוח אביה. בגמרא יש ספק האם כוחה חזק ממש כמו כוחו של אביה, וכשם שאביה רשאי למנות שליח לקבל את הגט גם היא יכולה למנות שליח לקבל את הגט, או שמא אין כוחה גדול ככוח אביה, ולהלכה נפסק שכל זמן שאביה בחיים אזי רק היא עצמה יכולה לקבל את הגט מכוחו של אביה, אבל אין לה סמכות למנות שליח לצורך זה.
כלומר: יש שתי דרגות של שליחים: שליח מהותי ושליח טכני. שליח מהותי נכנס לנעליו של המשלח ומקבל את כל הסמכויות של מי ששלח אותו, ויכול להחליט למנות שליח אחר במקומו. לעומת זאת הנערה בחיי אביה היא בגדר של שליח טכני, שרשאי לבצע את הפעולה בשמו של המשלח, אך אין לו סמכויות כמו למשלח עצמו, ואין הוא רשאי להחליט למנות שליח אחר במקומו.
בספר תניא [רבתי] (סימן ג) כותב בשם רבינו אפרים שאוסר לחזן להתפלל מתוך סידור, כי בזמן התפילה בלחש החזן צריך להסדיר את תפילתו ואחר כך להתפלל בעל פה, אולם הוא עצמו סבור שהדבר מותר ואף רצוי, כדי שיתרכז בתפילה. ייתכן שהמחלוקת בין שתי הדעות היא לגבי דרגת השליחות של שליח הציבור בתפילה. רבנו אפרים סבור שעיקר תפילת הציבור היא בחזרת הש"ץ, והחזן צריך להיות שליח מהותי, ולכן עליו להתרכז ולהסדיר את תפילתו בעל פה, ולאחר מכן להוציא את הציבור ידי חובתם, ולהוות פה עבורם, אולם לפי הדעה השנייה תפקידו של שליח הציבור הוא רק להוציא ידי חובה את אלו שאינם בקיאים, ואינו מהווה שליח מהותי עבור כל הציבור, כי עיקר תפילת הציבור היא בלחש, ושליח הציבור משמש כשליח רק עבור מי שאינם בקיאים להתפלל בעצמם.
