הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
קידושין מט ע"ב
תלמוד בבלי קידושין מט, ב:
"י' קבים עניות ירדו לעולם, תשעה נטלה בבל, ואחד כל העולם כולו. עשרה קבים גסות ירדו לעולם, תשעה נטלה עילם, ואחד כל העולם כולו. וגסות לבבל לא נחית? והכתי': ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה, ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, וא"ר יוחנן: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל! אין, להכא נחית, ואשתרבובי הוא דאשתרבובי להתם. דיקא נמי, דקתני: לבנות לה בית, ש"מ. איני? והאמר מר: סימן לגסות - עניות, ועניות בבבל הוא דאיכא! מאי עניות? עניות דתורה, דכתיב: אחות לנו קטנה ושדים אין לה, וא"ר יוחנן: זו עילם, שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד".
מסקנת הגמרא היא שבבבל ירדה עניות פיזית, אולם בשום פנים ואופן לא עניות רוחנית. וכמו כן אין כל גסות רוח בבבל
התלמוד הירושלמי כמובן אינו מסכים עם הדברים לדעת הירושלמי הבבליים גם גסי רוח וגם מעוטי תורה (עניים בתורה)
תלמוד ירושלמי פסחים ה, ג:
"רבי שמלאי אתי גבי ר' יונתן אמר ליה אלפן אגדה. א"ל מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה. ואת נהרדעאי ודר בדרום".
