שנאה שאינה גמורה

הרב דב קדרון

קדושין נב ע"ב

נפסק להלכה, כפי שנאמר בגמרא:

אשה נעשית שליח לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה.

כלומר: למרות שבדרך כלל צרות (שתי נשים שנשואות לאותו אדם) שונאות זו את זו ואינן נאמנות להעיד אחת על השנייה, כי יש חשש שמתוך שנאה הן משקרות, כאשר היא נעשית שליחה לקבל את הקידושין עבור מי שתהיה על ידי כך צרתה - היא מבצעת את השליחות כראוי.

כאן אפשר לראות שהשנאה הזו לא מעבירה את האשה לגמרי על דעתה.

היחסים בין אנשים הם כמעט אף פעם לא שחור לבן, לא הכל או לא כלום. יש תחומים מסוימים שבהם יש שנאה ביניהם, ויש תחומים אנשים שבהם אותם אנשים יכולים לשתף פעולה זה עם זה. אלו יחסים מורכבים, והחכמה היא לדעת באילו עניינים יש להיזהר, על אילו דברים השנאה משפיעה, ועל אילו דברים השנאה לא משפיעה.

מי שיודע את החכמה הזו יכול להביא לקרבה ולאחווה גם בין אנשים שנראים לכאורה מאוד רחוקים זה מזה, כי באמצעות החכמה הזו אפשר למצוא את המשותף והמחבר, ולא להתמקד רק במפריד ובגורם שנאה.