מדוע "עד יום מותו"?

הרב דב קדרון

קדושין נג ע"א

לגבי חלוקת לחם הפנים לכהנים מסופר:

מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו, והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו.

המשך חכמה (במדבר טו, לא) מסביר מהי ההדגשה בזה שקראו לו "בן חמצן" דווקא עד יום מותו.

במסכת שבועות (ח, ב) דרשו שעל כל העבירות מיתה מכפרת. אמנם מי שעבר עבירה של גזל - צריכים הבנים להחזיר גם אחר מותו (בבא קמא קיא, ב), ואף אם לא הניח נכסים, מחויבים להחזיר משום כבוד אביהם (שם).

לכאורה אותו כהן שחטף את חלק חברו עבר עבירה של גזל, שאינה מתכפרת עם מותו, אולם מכיוון שמדובר בלחם הפנים, שהוא קדשי קדשים, אין דינו ככל גזל, לפי שאין זה ממונו הפרטי של אותו כהן שהגיע הלחם הזה לחלקו, שהרי אינו יכול לקדש בו אשה או למוכרו, ולכן המיתה מכפרת על הגזל הזה כשם שמכפרת על כל שאר עבירות.

לפי זה מובנת ההדגשה ש'היו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו'. אבל אחרי מותו כבר נתכפר לו חטאו אף בלא תשובה, ואסור לבזותו.