שותף פסיבי ושותף אקטיבי
הרב דב קדרון
קדושין נו ע"א
כספי מעשר שני מיועדים לקנות בהם בירושלים דברי מאכל. אם אדם קנה בהם דברים אחרים אזי הקונה והמוכר שותפים בעבירה, והגמרא מדמה אותם לעכבר שגנב משהו ושם אותו בתוך חור. כך הקונה הוא העכבר והמוכר הוא החור, ושניהם שותפים לעבירה, והכוונה היא שגם מי שהוא רק שותף פסיבי, כמו החור שבו מחביא העכבר את מה שגונב, אם ללא השותף הזה לא הייתה העבירה נעברת - גם הוא נחשב כעובר העבירה, ולמסקנת הסוגיה אף קונסים אותו בגלל שהדבר האסור נמצא אצלו.
עיקרון דומה מצאנו גם לטובה (שמואל א ל, כד): "כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ", החיילים שלא נלחמים אלא רק שומרים על הכלים - גם להם מגיע חלק שווה בשלל המלחמה. עיקרון זה נלמד מאברהם אבינו שאמר (בראשית יד, כד): "עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם", כלומר למרות שהם לא נלחמו מגיע להם לקבל חלק שווה כמו החיילים שנלחמו.
לכאורה מן הסברה, וכן משאלת הגמרא ואי לאו עכברא חורא מנא ליה? (על פי גרסת רש"י) נראה שאין להתייחס בצורה שווה לשותף הפסיבי כמו לעובר העבירה האקטיבי, וכך גם בקשר לאלו ששומרים על הכלים מצד הסברה התרומה שהם תורמים ללחימה אינה שווה לתרומתם של הלוחמים.
ייתכן שאכן כך היא הסברה, אבל אברהם אבינו שהיה עמוד החסד ייסד את זה שלשומרים על הכלים מגיע חלק שווה בשלל, ומאז הוקבעה מידת חסד זו בעם ישראל לדורות הבאים ונהפכה למנהג מחייב (בדומה להסבר המלבי"ם את הפסוק תתן אמת ליעקב חסד לאברהם).
