שטרות כסף נחשבים ככסף?
הרב דב קדרון
קדושין סג ע"א
בגמרא נאמר שאיש יכול לקדש אשה בהנאה שהוא גורם לה, כגון שמרכיב אותה על חמור, או שמושיב אותה בקרון או בספינה, או שמשחק או רוקד לפניה, או שיושב עמה בצוותא, בכל העניינים הללו, אם ההנאה שגרם לה שווה פרוטה – היא מקודשת.
מכאן מוכח שכסף הקידושין לא צריך להיות חפץ ממשי ששוויו העצמי הוא פרוטה, ולכאורה לפי זה אם נותן איש לאשה שטר כסף שהונפק על ידי בנק רשמי של מדינה – היא צריכה להיות מקודשת.
בעניין זה דן הגר"א בקשי דורון זצ"ל (כתב עת תורה שבעל פה כו, נג – ס) ומביא שלוש שיטות: לדעת החתם סופר (שו"ת יו"ד סימן קלד) דין שטרות כדין כסף לכל דבר, לפדיון מעשר שני, לפדיון הבן וגם לקידושי אשה, כי בימיו היה חוק שמחייב לקבל את השטרות על פי שווים הנקוב, ודינא דמלכותא דינא. לעומת בעל שו"ת עונג יום טוב חולק וסובר ששטר כסף שאין לו שווי עצמי אינו נחשב כסף לפי דיני התורה, ואין אפשרות לפדות בו מעשר שני או לקדש בו אשה.
החזון איש סבור שגם ללא חוק המלכות, מכיוון שלפי המקובל בעולם שטרות כסף שווים כסף – יש להתייחס אליהם כאל דבר שיש לו שווי עצמי, דהיינו כסף.
למסקנה, הוא כותב שבקידושי אשה ופדיון הבן מחמירים לא להשתמש בשטרות, אולם בדיני תשלומים, שבועת שומרים, הונאה ופדיון מעשר יש לשטרות של ימינו דין מטבע שנובע מכוח הקניה שלהם.
