גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שצ מדור "עלי הדף"
מסכת קידושין
דף סח ע"ב
בענין חרם דרבינו גרשום שלא לישא שתי נשים כאחת
רז"ל דרשו במכילתין (סח:) שחייבי לאוין - קידושין תופסין בהם, כדאיתא בגמרא (סח:): "אמר רב פפא, חייבי לאוין בהדיא כתיב בהו, 'כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה', וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום, אלא, אהובה - אהובה בנישואיה, שנואה - שנואה בנישואיה, וקאמר רחמנא 'כי תהיין'", וברש"י: "וכי יש אהובה לפני המקום - כלומר וכי אהבתו או שנאתו של בעל חשובה לפני המקום, לשנות דין הנחלה בשבילה, שהוצרך הכתוב לכתוב 'לא יוכל לבכר את בן האהובה', לא הוה ליה למיכתב אלא 'כי את הבכור יכיר', ואנא ידענא לא שנא אמו אהובה ולא שנא אמו שנואה. שנואה בנישואיה - שנישואיה שנואים לפני המקום כגון חייבי לאוין וקאמר רחמנא 'כי תהיין' אלמא אית בהו הויה".
והנה, אודות חרם דרבינו גרשום שגזר שלא ישא אדם שתי נשים [כדאיתא בשו"ע (אה"ע סי' א סעי' י-ט): "נושא אדם כמה נשים, והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו וכו'... רבינו גרשון החרים על הנושא על אשתו, אבל ביבמה לא החרים, וכן בארוסה"], נתקשו הרבה אחרונים, היאך היה יכול רבינו גרשום לאסור זאת, ע"פ מה שהעלה הטו"ז בג' מקומות (בשו"ע או"ח סי' תקפח ס"ק ה, בשו"ע יו"ד סי' קיז ס"ק א ובשו"ע חו"מ סי' ב) שאע"פ שיש כח בידי חכמים לגזור גזירות ולאסור איסורים ולהחמיר גם בדברים שמותרין מן התורה, מ"מ היינו דווקא בדברים שאינם מפורשים בתורה לא להיתר ולא לאיסור, ובזה יש כח בידם לעשות ולחדש איסורים, אבל בדבר שמפורש בתורה להדיא שהוא מותר אין להם כח לאוסרו, והלא מפורש בתורה להדיא בפסוק הנזכר "וכי תהיין לאיש שתי נשים" וגו', שמותר לישא שתי נשים, והיאך היה בכוחו של רבינו גרשום לגזור ולאסור.
ויש שרצו לתרץ קושיא זו על פי דברי הגמרא בסוגייתנו, דמיירי כאן ב"אחת שנואה", והיינו, "שנואה במעשיה", ויש כאן עבירת לאו, ועל כרחך המדובר הוא שהקידושין היה באיסור, ואם כן לא מפורש קרא להיתירא, דאדרבה הפסוק מיירי בעבריין שעבר על איסור תורה (ראה 'וילקוט יוסף' ח"א סי' יב; שו"ת 'גנזי יוסף' סי' קנד), ובגין כך תמהו המה על האחרונים שנתקשו בקושיא זו, הלא אדרבה הפסוק מדבר במי שעבר איסור תורה, ואיך יתכן לומר שכוונת התורה היתה בזה להיתירא. אמנם בשו"ת 'יד יצחק' (להגאון מטאלטשווא זצ"ל, ח"ב סי' רמה) העיר נגד אלו שרצו ליישב כן, כי סוף סוף מפורש בתורה להיתירא, כי התורה כתבה "האחת אהובה והאחת שנואה", ואיך אמרה התורה "האחת אהובה", ממה נפשך, אם נשא תחילה את ה"שנואה", שהיא מחייבי לאוין, ולאחר מכן את ה"אהובה", אם כן מוכח להדיא שהשניה נקראת אהובה, והיינו, שהיא רצויה מצד כוונת התורה, ואם כן מפורש בקרא להיתירא, ואם נשא תחילה את האהובה, ואז לכאורה היתה עדיין רצויה, אכן, הרי בסוף נשא את השנואה, ושהה עם הראשונה גם אחרי שנשא את השנואה, ככתוב בתורה: "וילדו לו בנים", ובנים אלו נולדו אחרי שנולד הבן לשנואה, שהרי נאמר "והיה הבן הבכור לשניאה", ובכל זאת התורה עדיין מכנה אותה "אהובה", והיינו, שהיא מותרת להישאר אצלו, ואין בה שום פגם, ומוכח להדיא שהתורה התירה אותה במפורש, כי מצד חרם רבינו גרשום כופין לגרש אחת מהן, ונמצא, ששתיהן אינן רצויות להיות יחד – בין הראשונה ובין השניה, ואילו התורה מכנה אותה במפורש "אהובה", והיינו, שנשארה רצויה כמקדם, ואם כן חוזרת הקושיא לקדמותה, כיצד גזר רבינו גרשום במה שהתורה התירה במפורש (עעו"ש בשו"ת 'יד יצחק').
ובעיקר הקושיא כתב ה'חתם סופר' בתשובותיו (ח"ו סי' נב), ד"לא קשה מידי, דאע"ג אין חכמים יכולים לאסור בתקנה מה שמותר בפירוש בתורה, מכל מקום אדם האוסר על עצמו בשבועה או בחרם בודאי אסור אפילו מה שהותר בפירוש בתורה, ואדם המחרים עצמו אם ישא ב' נשים הרי חרמו חל עליו בלי ספק, והנה יש לכל נשיא ישראל וגדול הדור להחרים ולאסור כמו שאדם נשבע לעצמו". יסודי דבריו הוא, כי חובת הציות לתקנת חכמים היא מצד האיסור של "לא תסור", ולענין זה חידש הטו"ז שאין בכח חכמים לעשות תקנה לאיסור במקום שמפורש בתורה להיתירא, אכן איסור הנובע מצד חרם, הרי זה כמי שאדם אסר על עצמו בחרם או בשבועה, ויש לכל נשיא ישראל וגדול הדור לאסור בחרם, והרי זה כמי שהאדם עצמו אסר על עצמו בחרם, וחרם ושבועה חל גם על מה שמפורש בתורה להיתירא (עעו"ש ובחלק יו"ד סי' קט).
עוד יתכן שאין שום הכרח שהפסוק מיירי ששתי הנשים היו נשואות בבת אחת, וכנודע מה שמובא בשם הגאון מווילנא זי"ע (ראה 'דברי אליהו' פר' כי תצא) לבאר פסוק זה, ד"מיירי באופן כזה, למשל ראובן נשא אשה ושנאה וגרשה איזה שבועות אחר הנישואין, ולקח תיכף אשה אחרת, והנה עוד לא כלו שבעה ירחים ותלד האשה השניה לו בן, ואחרי זה בעוד ימים לא כבירים ילדה גם האשה הראשונה הגרושה גם כן בן זכר, כי נמלאו לה תשעה ירחים, והשתא אין אנו יודעים מי יהיה היורש נחלתו לקחת פי שנים, לזאת רמזה לנו התורה הקדושה בכאן, שהגרושה תכונה בשם 'שנואה' והשניה שלקח תחתיה תכונה בשם 'אהובה', ובאופן זה יחפוץ הבעל לבכר את בן האהובה היינו השניה, על פני בן השנואה היינו המגורשת, ולתת לבן השניה פי שנים, וטעמו ונימוקו עמו יען הוא נולד בתחילה, על כן ציותה התוה"ק כי 'לא יוכל לבכר את בן האהובה', כי אם 'את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים', אף שנולד אחר כך, 'כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה', כי אחרי זמן הריון אזלינן ולא אחר הלידה, והראשון בן השנואה יירש את נחלת אביו ויקח פי שנים" (עי' שו"ת 'שואל ומשיב' מהדורא ג ח"ג סי' נב; שו"ת 'אמרי יושר' ח"ב סי' קיד; 'כלי חמדה' פר' כי תצא שפלפלו בדבריו), ולפ"ז לא מפורש להיתירא בתורה לישא שתי נשים כאחת, ודו"ק.
