היתר מפורש לישא שתי נשים?
הרב דב קדרון
קדושין סח ע"א
על הפסוק (דברים כא, טו): "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה", שואלת הגמרא: "וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום", ומסביר רש"י שבפסוק שעוסק בדיני ירושה לא ייתכן שאהבת הבעל או שנאתו ישפיעו על מצוות התורה, ולכן מוכרחים להסביר שמדובר באשה ששנואה בנישואיה, כלומר שנישאת בעבירה, ואף על פי כן בנה יורש ככל בן אחר.
בפסוק זה נאמר שאיש יהודי יכול להתחתן עם שתי נשים, ומכאן הקשו לפי שיטת הט"ז (ביו"ד סי' קי"ז) שבדבר המפורש בתורה להיתר אין כוח ביד חכמים לאוסרו, אם כן איך גזר רבינו גרשום ז"ל לא להתחתן עם שתי נשים בניגוד למה שמפורש בתורה להיתר?
החתם סופר (שו"ת ח"ו סי' נ"ב) כתב שלדעת הט"ז אין בסמכותם של חכמים לגזור גזירה בניגוד לדבר שמפורש בתורה להיתר, אבל אין מניעה לאסור זאת בחרם או בשבועה או בנדר, ואכן רבנו גרשום גזר זאת בחרם, ולא בסתם איסור.
בעל שו"ת להורות נתן (חלק ו סימן קז) כתב שכפי שדרשו בגמרא כאן, התורה לא עוסקת כלל בנשיאת שתי נשים בהיתר, אלא במצב שבו אחת הנשים אסורה, לכן אין היתר מפורש בתורה לנשיאת שתי נשים. ובלאו הכי ניתן להסביר שכלל לא מדובר בנשיאת שתי נשים בבת אחת, אלא שנשא את השנואה וגירשה ולאחר מכן נשא את האהובה, והיה הבן הבכור לשנואה, כי אותה נשא מקודם, אבל בבת אחת לא הייתה לו אלא אשה אחת.
