מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מבוא לתחילת מסכת - בבא קמא

הרב צבי שפיץ

בבא קמא ב ע"א

אדם המזיק

כתוב במשנה בתחילת ב"ק, ארבעה אבות נזיקין: השור, הבור - המבעה, וההבער. ובגמ' נחלקו רב ושמואל מהו המזיק מבעה (ג:) שיטת רב שמבעה הוא - אדם המזיק. ולדעת שמואל שם, מבעה היא - בהמה שמזיקה ע"י השן שלה להנאתה. אולם גם לשמואל, אדם שהזיק נחשב כאחד מאבות הנזיקין, אלא שהוא נלמד מהמבואר במשנה בדף (טו:). ולכל הדעות אדם חייב לשמור על עצמו שלא יזיק, ואם הוא הזיק - חייב לשלם לניזק את הפסדו.

אדם המזיק חייב בכל אופן שהזיק

ובמשנה (ב"ק כו.) מבואר שחיוב האדם שהזיק הינו, בין אם הזיק בכוונה ובין אם הזיק בשגגה שלא בכוונה, ואפילו אם הזיק באונס - הוא חייב. אלא שנחלקו רבותינו הראשונים בנידון זה, דעת הרמב"ן בב"מ (פב:) שחיובו קיים אפילו אם הזיק באונס גמור שלא בשליטתו כלל. ולדעת בעלי התוס' (ב"ק כז: ד"ה ושמואל, ובדף צט: ד"ה אימא וכו') וכן נקט הרא"ש (שם), חיוב אדם המזיק קיים רק באונס כעין אבידה, ולא כשהזיק באונס כעין גניבה. [ובס"ד בהמשך המסכת נביא דוגמאות לכך]. להלכה פסק הרמ"א (חו"מ סי' שעח, א) כדעת בעלי התוס', ומוכח מדבריו שגם הרמב"ם והשו"ע מסכימים לדעה זו. אולם מהש"ך שם (ס"ק א) משמע שדעת הרמב"ם, והשו"ע להחמיר כדעת הרמב"ן. ועיין בכסף משנה על הרמב"ם (פ"ו מחובל ומזיק הל' א) שלכאורה משמע יותר שסובר כרמ"א וכך גם הבין הגר"א (חו"מ סי' שעח, ס"ק ג) וע"ש. ועל כל פנים למעשה כשהנזק קרה באונס כעין גניבה - לא ניתן להוציא ממון מהמזיק שמוחזק בו.

המקור בתורה לחיוב אדם שהזיק לגוף או לממון

מבואר בגמ' (ב"ק כו:) שמהפסוק (בשמות כא, כה) "פצע תחת פצע" נלמד המקור שאדם שהזיק את חבירו בכל אופן שהוא חייב לשלם לו את ניזקו. ואילו מהפסוק (ויקרא כד, כא) "מכה בהמה ישלמנה" נלמד (שם פג:), שאם אדם הזיק לממון חבירו מכל סוג שהוא, ואפילו הוא דומם כמו כלי וכדומה - חייב לשלם לניזק את הפסדו הממוני.

המקור בתורה שאסור להזיק אפילו על מנת לשלם

והנה עד כה התבאר המקור בתורה ובמשנה שאדם שהזיק לגופו או לממונו של חבירו, חייב לשלם לו את נזקו. אולם דנו רבותינו הראשונים והאחרונים, מהו המקור בתורה שאסור להזיק ואפילו אם מתכנן מראש לשלם על נזקו.

לדעת רבינו יונה בפירושו על מסכת אבות (א, א) האיסור להזיק נלמד מהלאו "לא תגזול". שבלאו זה נאמר איסור להפסיד את ממון חבירו בכל אופן שהוא. בין אם המפסיד נהנה מכך כגון, גנב או גזלן שלוקח את ממון חבירו לעצמו. ובין אם אינו נהנה מכך אלא רק מחסר לחבירו את ממונו כמו, המזיק והשובר ממון חבירו. וכדברי רבינו יונה משמע גם מלשון הטור (חו"מ סי' שעח, א) שהתחיל את הלכות נזקי ממון: כשם שאסור לגנוב ולהזיק ממון חבירו - כך אסור להזיקו.

אמנם יש מרבותינו שלומדים זאת מחיוב - השבת אבידה. שמזה שהתורה חייבה בעשה של "השב תשיבם", ובלא תעשה של "לא תוכל להתעלם" להשיב אבידה לחבירו כדי למנוע ממנו הפסד כספי, למרות שמוצא האבידה לא אשם כלל באבידה. ומי שאינו משיב את האבידה, אפילו אם לא לקחה לעצמו, עבר על איסור "לא תוכל להתעלם". ואם נטלה בידיו, יעבור גם על ביטול מצוות עשה של "השב תשיבם". אם כן כל שכן שנאסר עלינו מחמת איסורי תורה אלו לאבד בידינו או בכוחנו ממון הזולת.

ביד רמה ב"ב (כו.) כתב, שמקור האיסור להזיק נלמד מהאיסור "לפני עיוור" או ממצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". ובשם הגר"ח מבריסק זצ"ל נאמר, שמקור האיסור נלמד מהפסוק "ולא ישמרנו בעליו". כלומר, מזה שבעל השור חייב לשלם כופר לכפר על חטאו אם שורו הרג בן אדם בגלל שלא שמר עליו כראוי, משמע שישנו חיוב מהתורה על האדם לשמור על ממונו, וכל שכן על עצמו שלא יזיק לגופם או לממונם של אחרים.

ההבדל בחיובי התשלום, בין אם הזיק בכוחו או שרק גרם לנזק

חיובו של אדם המזיק לשלם מהתורה קיים, רק אם הזיק על ידי: כוחו או גופו באופנים שונים. אבל אם מחמתו נגרם נזק לממון חבירו באופן עקיף שלא ע"י כוחו, נחשב הדבר שהזיק בגרמא. ואע"פ שמבואר בגמ' ב"ב (כב:) שאסור להזיק גם באופן הזה, ומלשון הטור (חו"מ סי' שעח, א) משמע לכאו', שזה איסור תורה - אם מזיק בכוונה ע"י גרמא, אבל העושה כך, פטור בדיני אדם אולם בדיני שמים חייב לשלם לניזק. ומבואר בירושלמי (ב"ק תחילת פ' הכונס הל' א) שבשמים לא ימחלו למזיק בגרמא עד שישלם לניזק מה שהפסיד לו. ובש"ך (חו"מ סי' כח, ס"ק א) הביא מהים של שלמה שלמרות חיוב המזיק בדיני שמים, אולם אם הניזק תפס ממון מהמזיק - יוציאו זאת ממנו, כי בדיני אדם הוא פטור לחלוטין. וע"ש במפרשי השו"ע: הקצות, רע"א, נתיבות, פתחי תשובה, הגהות ברוך טעם, שהאריכו בנידון.

כשהזיק בשגגה בגרמא - פטור גם בדיני שמים

כמו כן כתב המאירי בב"ק (נו.) שהחיוב בדיני שמים כשהזיק בגרמא קיים - רק אם התכוון להזיק לחבירו. ובתוס' (שם מו. ד"ה כיסוי כסיתיה וכו') כתבו שאם פשע במעשיו, אפילו אם לא התכוון להזיקו - גם כן חייב בדיני שמים. אולם אם הנזק בגרמא נעשה בשגגה, במקרה זה - פטור הגורם אפילו בדיני שמים. אם כי ישנם מקרים שגם אם הגרמא נעשתה בשגגה - ראוי לפצות את הניזק לפנים משורת הדין, למרות שמעיקר הדין אפילו בדיני שמים הוא פטור.

חיוב אדם שהזיק באופן של - גרמי

ישנו חיוב נוסף שלדעת רוב הראשונים [למעט הרמב"ן] הינו מדרבנן, ותיקנו רבי מאיר, ונקרא "גרמי". [ויסודותיו מבוארים בב"ק צט:, ק.]. ובאופנים שהזיק ע"י גרמי - חייב המזיק גם בדיני אדם, כמבואר בגמ', ובטור, ובשו"ע (חו"מ סי' שפו, וכן בסי' שו, ו-ז) וע"ש. והנה אם המזיק התכוון להזיק או כשפשע במעשיו או בדיבורו באופן שידע שהשואל או המתייעץ עמו סומך עליו, ומחמת כך נגרם לסומך עליו נזק ממוני – לכולי עלמא חייב. וכן לדעת כולם, אם הנזק ע"י גרמי נגרם מחמת אונס שלא באשמתו - פטור המזיק.

אלא שנחלקו רבותינו הראשונים, והאחרונים האם גרמי הינו חיוב גמור שקבעו חז"ל, ולכן גם אם הזיק בשוגג הוא חייב לשלם - וכך סוברים רוב בעלי התוס', והרא"ש (ב"ב כב: בתוס, ד"ה זאת אומרת, וברא"ש שם). או שגרמי הינו קנס שקנסו חז"ל את המזיק באותם המקרים שהיו שכיחים בימיהם, ולכן אם הזיק בשוגג ע"י גרמי לא ניתן להוציא ממון מהמזיק - וכך סוברים הריצב"א בתוס' שם, והש"ך (חו"מ סי' שפו ס"ק א). והדוגמאות לכך יובאו בס"ד במהלך דפי הגמ'.

ממון המזיק

התורה חייבה כל אדם בר דעת שיש ברשותו ממון שיכול להזיק - שישמור אותו שלא יזיק. ואין הבדל אם ממונו הינו בעל חיים או שהוא חפץ דומם או נע על ידי גלגלים כמו: מכונית, אופניים, עגלה וכדו'. לפיכך אם ממונו הזיק בגלל שבעל הממון לא שמרו כראוי - חייב בעל הממון לשלם לניזק את הפסדו. אמנם קבעה התורה חילוקים מהותיים לגבי כל סוג ממון שהזיק באיזה אופן בעליו חייב לשלם, וכמה ישלם. והיות והפרטים בכך הינם רבים, לפיכך נבארם בס"ד על סדר דפי המסכת העוסקים בנושאים אלו.

דנו רבותינו האחרונים, האם חיוב התשלום כשממונו הזיק הוא, בגלל שלא שמר עליו כראוי או שאדם חייב לשלם על ממונו שהזיק בגלל שזה רכושו - וכשם שחייב לשלם על גופו כשהזיק, אלא שאם שמר על ממונו כראוי - נפטר מחיוב זה. והביאו ראיות לכל צד. אמנם להלכה ולמעשה נוקטים, ששני צדדי הספק נכונים, והחיוב על ממונו שהזיק קיים - רק אם לא שמרו כראוי כפי המקובל והנהוג לשומרו. אולם אם שמרו כראוי - פטור בעל הממון מכל תשלום. אלא שביאור הגדר "שמירה כראוי" תלוי בכל סוג ממון, ובאופנים השונים שבהם הממון הזיק, ובס"ד יתבארו הדברים על סדר דפי המסכת.