להכנס תחת כנפי השכינה
נדרים לב ע"א
"מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? ...
ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך (המפרש: " ולא היה לו [היתר] לעשות כן שהיה לו [חיוב] לגיירם. הר"ן: "ואילו עכבן לעצמו היה מכניסן תחת כנפי שכינה)".
מכאן שמהדין נכון לגייר את כל העולם כולו עד שיתקיים: וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ (מלכים ב יט, יט; ובשינוי בישעיהו לז, כ), וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט). וההלכה שדוחין את הגר "מאי טעמא דאי פריש נפרוש דאמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת" (מסכת יבמות דף מז ע"ב), טעמה משום אותם שלא באים בלב שלם. מה שאין כן הבא לשם שמים מצוה לקרבו כנלמד מהלל, כך כתב בשו"ת משפטי עוזיאל בכמה מקומות. ואילו אברהם אבינו היה בידו לכוף את הנתונים בידו על שיהיו מורגלים במצוות כישראל.
וגם לוט היה עמהם. וכתוב: (בראשית יד, יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, (טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם. אָחִיו דוקא, שלא מסר אברהם את נפשו להצילו אלא משום שהיה אָחִיו במצוות. מה שאין כן לאחר שחזר ופרש מאברהם בחוברו עם אנשי סדום הרעים והחטאים, לא יצא אברהם להצילו בהפיכתם, אלא רק התפלל שאם יש בו ובביתו עשרה צדיקים שיצילו את העיר. ואף שלוט ניצול עם שתי בנותיו הלא נשואות, הוא לא נימול בסוף הפרשה יחד עם אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר (בראשית יז, כו – כז).
