עצה לזמנים של מוחין דקטנות
הרב דב קדרון
קדושין עט ע"ב
כאשר שמואל אמר דברי ביקורת על אחד החכמים הוא השתמש בלשון משל ומליצה ואמר: כאילו כל תלמידי חכמים, נמדדה להם חכמתם במידת קב קטן, ולכן יראים הם לסמוך על חכמתם ולהתיר ספק אשת איש. ואילו תלמיד זה, מראה עצמו כאילו קיבל חכמה במדה גדולה, ולכן הוא אינו ירא מלסמוך עליה, ולהתיר.
ר' צדוק הכהן מלובלין (דובר צדק עמוד רי) כותב ש"מידה גדולה" ו"מידה קטנה" הנזכרות כאן, הן מה שידוע בלשון הקבלה כ"מוחין דגדלות ומוחין דקטנות". כלומר: שמואל אמר שאותו חכם לא צריך לחשוב שרק הוא חושב ב"מוחין דגדלות".
לכל אדם יש זמנים שבהם יש בו מוחין דגדלות, שעות שיוכל לעבוד את בוראו בבהירות ובהתלהבות, ויש עתים וזמן שמסתלק ממנו המוחין ונשאר בקטנות.
עצה לעניין זה כותב בעל ספר עבודת ישראל (ויקרא ליום שני של פסח) שרמז הפסוק (קהלת ז, יד): "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה", וגם מצא לזה רמז בדברי חז"ל (מובא ברש"י בתחילת פרשת אמור): "להזהיר הגדולים על הקטנים", דהיינו בשעת מוחין דגדלות להזהיר עצמו על שעת הקטנות ולחזק את עצמו, וזה מה שרומז הפסוק: ביום טובה היה בטוב, וגם אז ראה והביט על יום רעה שיבוא בירידת המוחין, והכן עצמך אליו שלא תיפול בו:
