אתה חי? תגיד תודה!

הרב דב קדרון

קדושין פ ע"ב

את הפסוק (איכה ג, לט): "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו" מסביר רש"י: "למה יתאונן אדם חי, למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו, אחר כל החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה".

רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר תשלא, כט) מביא בשם בעל אור יהל שהמשיל זאת לאדם שזכה בזכייה גדולה בגורל, ובאותה שעה נשברה חביתו, האם חש בכלל בצער מועט זה בעת השמחה הגדולה, הרי האושר הגדול שנפל בחלקו מבטל את כל רגשי הצער הקטנים. כך על האדם להרגיש בחסד החיים שנתן לו הקדוש ברוך הוא, ושמחתו ואשרו על כך שהוא חי צריכים להיות לאין קץ ושיעור, עד שלא יחוש ולא ירגיש כלל בכל הקורות הבאות עליו.

אדם שמתרעם ומתאונן על כל הקורות הבאות עליו, ולא מרגיש באושר החיים הגדול שזכה, עליו הכתוב אומר (שם מט, כא), 'אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו', אדם ביקר - היקר מכל ניתן בידו, ולא יבין, נמשל כבהמות נדמו - כיון שהוא חי כבהמה אין חייו נחשבים למאומה.

אפילו אדם שסבל ייסורים כאיוב, יכול להרגיש באושר החיים, וכך ענה איוב עצמו לאשתו שהתפלאה על כך שלמרות כל ייסוריו הוא מחזיק בתומתו (איוב ב, י): "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל", ומסביר רש"י: "לא די שבראנו, אלא גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל, בתמיה". כלומר: התעוררת בבוקר ואתה חי? תגיד תודה. כל השאר הם פרטים קטנים.