מה הקשר בין קרקע לקדיש?
הרב דב קדרון
בבא קמא ח ע"א
אדם שהיו לו שלוש קרקעות: עידית וזיבורית ובינונית, ומכר אותן כאשר הקרקע העידית נמכרה אחרונה, ולאחר מכן באה גרושתו לגבות את כתובתה, היא לא יכולה לטעון שברצונה לגבות אותה מהקרקע העידית, כי הקונה יוכל לומר לה שאם תתעקש על זה – הוא יחזיר את שטר המכירה של הזיבורית למוכר, ואז תיאלץ לגבות ממנה, ולכן גם הוא יכול לשלם לה מהקרקע הזיבורית.
מכאן למד בעל נודע ביהודה (מהדורא תניינא - אורח חיים סימן ח) לגבי מעשה שאירע שתושב אחד מבני הקהילה מת הוא ואשתו, ולא הניחו בנים, ושכרו קרוביו מלמד אחד שיאמר קדיש בעד הזוג הנ"ל, ויש שם עוד תושב אחד שהיה לו בן בחור משרת בעיר אחרת ומת, ורוצה האב לומר קדיש בשבילו, והייתה מחלוקת בין המלמד ובין אבי הבחור הנ"ל בקשר לזכות אמירת הקדיש, כי אז נהגו שרק אדם אחד אומר קדיש (ולא כולם ביחד).
אבי הבן טען שיש שני אומרי קדיש ולכן הם צריכים להתחלק שווה בשווה, ואילו המלמד טען שהוא אומר קדיש עבור שני נפטרים, לכן זכותו עדיפה. הנודע ביהודה פסק שהמלמד צודק ויש לו זכות לומר שני שליש מהקדישים, ולאדם האחר זכות לומר שליש.
זאת משום שבדומה לדין של גביית החוב מהקרקעות, יכול המלמד לומר לאבי הבחור: אם תשתוק ותסתפק בשליש הרי טוב, ואם לאו הנני מסלק עצמי מזכות האשה ואני אומר קדיש רק בשביל האיש, וקרובי האשה יעמידו אחר בשביל האשה, ואז יהיו שלושה אומרי קדיש ובוודאי שאז לך יהיה רק שליש ולא יותר.
