ווידוי בבחינת מודה בקנס
הרב דב קדרון
בבא קמא יד ע"ב
בגמרא מוזכרת המחלוקת לגבי מודה בקנס. אדם לעולם אינו חייב לשלם קנס אלא אם כן חויב על ידי בית דין, לכן מי שמודה מראש שעשה את המעשה – אינו חייב לשלם קנס. אולם נחלקו האמוראים מה הדין אם לאחר שהודה באו עדים והעידו שעשה את המעשה. לדעת שמואל "מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור", אבל אם העדים באו לפני שהספיק להודות בקנס – חייב.
על פי דעה זו מסביר בספר חמדת ימים (אלול וראש השנה פרק ה אות ו) את החשיבות של הווידוי והתשובה לפני ראש השנה, כי התועלת של הוידוי על עבירות הוא כמו מודה בקנס, שהודאתו פוטרת אותו מעונש, ובספר הזוהר אמרו שהעדים המעידים על חטאת האדם הוא בראש השנה, וזה לשונו: "עיני ה' דלית לון חושבנא קאזלי ומשטטי בכל עלמא וחמאן כל עובדי דבר נש וביומא דראש השנה אינון סהדי קמי מלכא" (עיני ה' שאין להן חשבון הולכות ומשוטטות בכל העולם ורואות כל מעשי בן אדם, וביום ראש השנה הם מעידים לפני המלך).
ולכן, הוא מסביר: מי שלא שת לבו אל דבר ה' בכל חודש אלול, הנה נשאר לו להיות שב אל ה' יום ערב ראש השנה, טרם בא העדים למחר, כי הנה למחר ביום ראש השנה השטן נצב לריב ולהזכיר עוון לדכא תחת רגליו כל אסירי זיקי העון, ועל ידי התענית והתשובה קדמיה לרשיעא לשוב ולהתוודות עד לא יקדמינך ליום הדין להיות הוא מזכיר העונות לפניו יתברך מהטעם הנ"ל.
