הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

בבא קמא כז ע"ב

אומרת המשנה:

"המניח את הכד ברה"ר, ובא אחר ונתקל בה ושברה – פטור".

מדברי המשנה עולה שאם אדם שבר כד ששייך למישהו ברשות הרבים פטור.

 על כך שואל התלמוד הבבלי (ב"ק כז:)

"ובא אחר ונתקל בה ושברה - פטור. אמאי פטור? איבעי ליה לעיוני ומיזל!".

התלמוד הבבלי שואל: מדוע מי ששבר פטור הרי היה אמור להתבונן ולכן אמור להיות חייב.

התלמוד הבבלי עונה ארבע תשובות:

"אמרי דבי רב משמיה דרב: בממלא רה"ר כולה חביות; שמואל אמר: באפילה שנו; רבי יוחנן אמר: בקרן זוית. ..אמר ליה ר' אבא לרב אשי, הכי אמרי במערבא משמיה דר' עולא: לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים".

התלמוד הבבלי מסביר שמדובר או שאין לאדם ברירה ובשביל לעבור ברחוב חייב לשבור חבית, או שהמניח הניח במקומות שהאדם לא יכול להתבונן כמו שצריך כגון קרן זוית או במקום שאין תאורה או בלילה, בתירוץ האחרון הבבלי מביא שאדם לא מתבונן בדרכים ולכן יהיה פטור בכל מקרה.

התלמוד הירושלמי (ב"ק ג,א)שואל על המשנה שאלה אחרת לחלוטין:

"ואין דרך אדם להניחן ברשות הרבים".

לפי הירושלמי השאלה על השובר. אתה יודע שהרגילות היא להניח חפץ ברשות הרבים. אז מדוע השובר פטור?

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת בבא קמא פרק ג:

"רב אמר בממלא את כל רשות הרבים אבל אם אינה ממלא את כל רשות הרבים אין דרך אדם להיות מניחם ברשות הרבים שמואל אמר [דף יב עמוד א] או בממלא את כל רשות הרבים או עד שתהא נתונה על קרן זוית. אמר רבי לעזר ואפי' אינה ממלא כל רשות הרבים אם יטילנה מיכאן ויתננה כאן הרי זה בור. ואפילו אינה נתונה על קרן זוית אין דרך אדם להיות מניחן ברשות הרבים היתה ממלא כל רשות הרבים אם יטלינה מיכאן ויתנינה כאן נעשה בור אלא יטול המקל וישברנה או יעבור עליה ואם נשברה נשברה".

לפי הירושלמי לדעות הראשונות יש מצבים שאין רגילות להניח ברשות ההרבים ובהם השובר פטור ולדעה האחרונה הפטור הוא משום שאין רגילות להניח ברשות הרבים.

השלכה מעשית בין התלמודים תהיה במקרה בו הרגילות להניח ברשות הרבים. לפי הבבלי לדעה האחרונה עדיין "אין דרך בני אדם להתבונן בדרכים" לעומת זאת לפי הירושלמי במצב כזה יתחייב.