החזר כספי במכירת איסור הנאה

הרב דב קדרון

בבא קמא מה ע"א

שור שהרג אדם נידון בסקילה, ומשנפסק דינו הוא אסור בהנאה. בגמרא נאמר שמזמן פסק הדין אין יותר אפשרות למכור או להקדיש אותו, כשם שאין אפשרות למכור או להקדיש כל דבר שאסור בהנאה.

על פי זה פסק הרה"ג שריאל רוזנברג שליט"א (בכתב העת צהר יד, רסה – עדר) לגבי מי שקנה פאה נכרית שנעשתה משיער שבא מהודו, ולאחר מכן דנו הפוסקים להחמיר ולאסור זאת בהנאה, מפני שהשיער נחשב כתקרובת עבודה זרה שאסורה בהנאה, שמכיוון שהתברר שבשעת המכירה כבר הייתה הפאה אסורה בהנאה – לא חלה המכירה, וזהו מקח טעות, וצריך המוכר להחזיר לקונה את כספו.

אולם אם הקונה ידע בשעת הקנייה שמדובר בפאה כזאת, ובכל זאת קנה ושילם למוכר, אז לא יוכל לקבל את כספו בחזרה.
באופן זה יש חידוש בדבר, שהרי מכיוון שהמכירה כלל לא חלה על דבר שאסור בהנאה, מדוע לא יקבל הקונה את כספו?

בעניין זה הוא הסתמך על פסקו של הנודע ביהודה (קמא או"ח סימן יט) שכתב שלמרות שאין אפשרות למכור איסורי הנאה, במצב שבו הקונה ידע שמדובר באיסור הנאה ובכל זאת שילם וקנה אותו, כנראה שהתכוון לתת את הכסף במתנה למוכר, ואינו זכאי לקבל את כספו בחזרה.