מי חייב בקריאת התורה?
הרב דב קדרון
בבא קמא פב ע"א
בגמרא מדובר על חיוב קריאת התורה, ובעניין זה נחלקו רבותינו הפוסקים האחרונים האם זהו חיוב שמוטל על כל יחיד ויחיד, ואם קרה לאדם שלא שמע את קריאת התורה מוטל עליו לעשות כל השתדלות לשמוע את מה שהחסיר, או שמא רק כאשר יש ציבור של עשרה אנשים מוטל עליהם לקרוא בתורה, אולם יחיד שלא היה בבית הכנסת אינו חייב להשלים את הקריאה.
בשו"ת מהרש"ג (סימן צב) מביא בשם שער הכוונות, שהאריז"ל התפלל זמן רב בביתו ולא קרא בתורה, ולא היה חושש שלא היה לו ספר תורה בין בחול ובין בשבת, כי כפי הנראה הוא סבר שאין זה חיוב על היחיד.
לעומת זאת כאשר הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה מאושפז בבית החולים ולא שמע את קריאת התורה בשבת, הוא ביקש בשבת שלאחריה שיקראו גם את הפרשה הקודמת, כדי להשלים את הקריאה שלא שמע.
וכן סיפר אדם שהיה עם ר' חיים מבריסק זצ"ל: כשהייתי עמו בועד לא היה לנו מניין ביום שני בשחרית להתפלל בציבור, ולמנחה היה לנו מניין, וציוה להוציא ספר תורה ולקרות בו קודם מנחה.
וכן נהג נכדו, הגרי"ד זצ"ל (כפי שמובא בספר נפש הרב עמ' קל) כאשר נסע מבוסטון לישיבה בניו יורק ביום שני ולא היה יכול לשמוע קריאת התורה בבוקר קודם שנסע, היה שואל את התלמידים לאחר גמר שיעוריו אולי יש עוד אחרים שלא שמעו קריאת התורה והיה עושה מנין, כי הם סברו שחיוב שמיעת קריאת התורה הוא על כל יחיד.
