לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב
 

הבא בהרשאה / הרב עופר לבנת

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

השבוע בדפי הדף היומי הגמרא דנה בהתנהלות הראויה כאשר אדם מופיע בפני בית דין. אחד התופעות שהגמרא מגנה היא את הבא בהרשאה. גם על פי ההלכה, באופנים מסוימים, מותר לאדם למנות אדם אחר שייצג אותו בבית דין ויתבע עבורו ממון מאדם אחר. מינוי זה נקרא הרשאה. הגמרא (לא עמוד א) אומרת שעל הבא בהרשאה נאמר "ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו" (יחזקאל יח, יח). מה הטעם להתנגדות להרשאה?

רש"י מפרש שחסרון הוא שמי שבא בהרשאה, כיון שאינו הבעלים על הממון, אינו יכול להתפשר עם הנתבע, בעוד שאילו הבעלים היה תובע בעצמו יתכן והיה מסכים להתפשר עם הנתבע. התוספות (ד"ה זה) מפרשים שמדובר באופן שהבא בהרשאה הוא אדם המחפש לריב, והוא מתעבר על ריב לא לו. אך אם מדובר שהבעלים אינו יכול לטרוח ולתבוע והוא מתכוון לעזור לו אז הוא עושה מצווה.

הראב"ד (שלוחין ג, ה) מחלק בין מצב בו התובע והנתבע נמצאים באותה עיר לבין אם הם נמצאים בערים שונות. אם הם באותה עיר, אין ראוי לבוא בהרשאה. אולם אם הם נמצאים בערים שונות, אין ביקורת על הבא בהרשאה כדי לסייע לתובע לקבל את ממונו.

הבית יוסף (חושן משפט קכג) מבאר שאין מחלוקת בין התוספות לראב"ד. הכלל הוא שכל עוד התובע יכול לתבוע את הנתבע בעצמו עליו לעשות כן. אולם, אם מסיבה כל שהיא הוא אינו יכול, מצווה לסייע לו לתבוע את ממונו.
 

סיכום ופסיקה:

המחבר (שולחן ערוך חושן משפט קכג, טו) פסק כדעת הראב"ד שאם התובע והנתבע בעיר אחת אין ראוי לבוא בהרשאה, אך אם הם בערים שונות מצווה לעשות כן. הרמ"א הביא את דברי התוספות שהכול תלוי בכוונת הבא בהרשאה. אם כוונתו להתעבר על ריב לא לו הרי זה מגונה, אולם אם כוונתו להציל עשוק מעושקו הרי הוא עושה מצווה.
 

To the article in English