גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשכ"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת שבועות
דף ל עמוד ב

בענין "אשת חבר הרי היא כחבר" (א)

בגמרא מסופר (ל ע"ב): "דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר: היכי נעביד? אי איקום מקמה, מסתתמן טענתיה דבעל דינא (-אם אקום לכבודה, יסתתמו טענותיו של בעל הדין העומד נגדה, כשיראה שהדיין נוהג בה כבוד), לא איקום מקמה, אשת חבר הרי היא כחבר (- וכשם שחייבים לכבד את החבר, חייבים לכבד את אשתו), א"ל לשמעיה: צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי ואיקום (-"ואעמוד ולא יבין זה שבשבילה עמדתי, אלא מפני האווז הפורח ובא עלי", רש"י).

מכאן נלמדת ההלכה ש"אשת חבר הרי היא כחבר", וחייבים לנהוג בה כבוד. ונחלקו הראשונים, יש אומרים שדין זה הוא מן התורה (וכן משמע מדברי כמה ראשונים בסוגיין. עי' תוד"ה והאמר; רמב"ן ד"ה והא; ר"ן יד, א מדפי הרי"ף; רשב"א ד"ה אבל), ויש מן הראשונים שכתבו שאין זה מדברי התורה (כ"כ הרא"ש בפירקין סי' ה, וכ"כ הריטב"א בסוגיין ובכתובות קו. ד"ה אסתתם, שכבוד אשתו וקרוביו אינו אלא מדרבנן).

ולעומת זה מצינו באחרונים שאין זה אלא משום מדת חסידות, וכמו שהביא בשיירי כנסת הגדולה (בהערות על הטור יו"ד סי' רמד אות ד) בשם ספר 'שארית יהודה' שתמה על הפוסקים - הרמב"ם והטור - שלא הזכירו דין זה, שצריך לקום מפני אשת חבר כמו מפני בעלה, ודוחק לומר, שרב נחמן לא עשה כן כי אם ממדת החסידות. וכלפי זה כתב השכה"ג, שמה שכתב שהוא דוחק - הוא אמת, כי אין חובה מעיקר הדין לעמוד מפני אשת חבר, ומוכח כן מגופא דעובדא, כי אם היה חיוב מעיקר הדין לעמוד מפניה, תמוהה אם כן התלבטותו של רב נחמן: "היכי נעביד? אי איקום מקמה, מסתתמן טענתיה דבעל דינא", מדוע יסתתם טענותיו, הלא מאחר שחובה לעשות כן מעיקר הדין, ידע בעל דינה שעומד בגלל שכך הוא הדין - שחייבים לעמוד מפניה, כמו בת"ח עצמו, כשבא לפני הדין עומדים מפניו, ואין חשש שיסתתמו טענותיו (עי' בראשונים בסוגיין, וכ"ה בשו"ע חו"מ סי' יז ס"ב בהג"ה), כי הכל יודעים שחייבים לעמוד מפניו, ולא משום שרוצה לכבדו יותר מבעל הדין השני, אלא ודאי שמעיקר הדין אין חובה לעמוד מפניה, ואין זה אלא מדת חסידות, ולכן היה חושש שיסתתמו טענות הבעל הדין.

אמנם כאמור, דבריו הם נגד כמה ראשונים מפורשים הנ"ל, שחיוב יש בדבר אלא שנחלקו האם הוא מדאורייתא או מדרבנן, ובענין התלבטותו של רב נחמן, כדאי להביא את דברי השאילת יעב"ץ (ח"ב סי' קל"ה) בזה, שדן בשאלה זו והביא את דברי השיורי כנה"ג, וכתב שלאמתו של דבר יתכן שגם בת"ח עצמו היה מסתפק, שגם אצל ת"ח עצמו יש לחשוש שיסתתמו טענות הבע"ד (וחולק על דברי הראשונים הנ"ל, ועי' ש"ך חו"מ שם סק"ו בשם ספר אגודת אזוב שתמה מנין הוציא הרמ"א דין זה), זאת ועוד, כי גם לשיטות אלו שהדיין חייב לקום בפני ת"ח כשבא לפניו לדין ואף נגד בעל דינו, אין זה כי אם כשרבו בא לפניו, ורב נחמן לא היה תלמידו של רב הונא, כמו שמצינו שקרא על רב הונא "הונא חברין" (ב"ק צו. ערכין כב. ועוד), ומדויק גם בגמרא שלפנינו שקרא עליה "אשת חבר", ולא אמר אשת חכם. וא"כ גם כאשר ר"ה היה בא לפניו לא היה קם מפניו, והגם שחלק לו כבוד, אין זה אלא ממדת חסידות.

עוד תירצו האחרונים (עי' ברכי יוסף חו"מ סי' יז אות ה; נתה"מ חידושים סק"ז) בזה, כי ת"ח עצמו כו"ע יודעים שחייבים לקום מפניו, ולכן אין לחשוש שיסתתמו טענותיו, כי הבע"ד יבין וידע מדוע קם הדיין מפני בעל דינו הת"ח, אבל אשת חבר, אין הכל יודעים דין זה, ולכן יש מקום לחשוש שיסתתמו טענותיו.

ומן הנכון לציין בזה, שגם הרחיד"א מביא כמה פעמים בספריו (ברכ"י יו"ד סי' רמד אות ג; פתח עינים שבועות בסוגיין; ברית עולם על ס"ח סי' תקעח) בשם האר"י הק' שאין חיוב לעמוד לפני אשת ת"ח, וגם לא לעשות לה הידור (מקור הדבר הוא ב'שער המצות' ו'טעמי המצות' פר' קדושים, מצות מפני שיבה תקום). ולדבריו כתב הרחיד"א דעל כרחך שרב נחמן עמד מפניה מחמת מדת החסידות, ולא מעיקר הדין, וכדברי ה'שיירי כנסת הגדולה'.

מאידך, כבר העיר ה'בן איש חי' (פר' כי תצא שנה ב אות טז) על כך: "ואנא עבדא לא ידעתי היכן ראה הרב (-החיד"א) ז"ל דבר זה בדברי רבינו האר"י ז"ל, דב'שער המצות' כתב וז"ל: 'ובאשה נאמר 'ויראת מאלקיך' - יראה בלב (-על פי היסוד שיסד האר"י הק', מבואר שם שנאמר בתורה [ויקרא יט, לב]: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה'", התחלת הפסוק: 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן' נאמר נגד בחינת זכר, וסיומא דקרא 'ויראת מאלקיך' - נגד בחינת נוקבא) ואין צריך לה לא קימה ולא הידור', עד כאן לשונו. ודבריו אלו קאי על אשה זקנה ואשה חכמה, אבל אשת תלמיד חכם - חיוב קימה גבה הוא משום כבוד בעלה שהיא כגופו, וחשיב כאילו הם קמים בפני בעלה, וזה פשוט".

ובאמת, מלשון הראשונים בסוגייתנו (עי' רמב"ן וריטב"א) כבר משמע ששורש חובת קימה לאשת חבר היא משום כבוד בעלה, ומשום הכי אין אשת חבר נכללת בכלל מה שנאמר "ויראת מאלקיך", כי אין חיוב הכבוד כלפיה מבחינת 'נוקבא', כי אם מצד הזכר שבו יש חיוב קימה והידור. אמנם, מצינו מקורות (עי' שד"ח, פאת השדה מע' א אות קמ בשם ספר 'מעשה אברהם') ששורש הזהירות בכבוד אשת חבר הוא מצדה, משום שאשת חבר איהו גופא חשיבא חבר, כי יש להם חלק בתורת הבעל (עי' ברכות יז.), ולאור זה יובן היטב מה שכללו הרחיד"א בכלל החיובים שהם מצד האשה, וכלפי בחינת נוקבא הרי כתב האר"י שאין בה חובת קימה והידור, ושפיר הוציא מדבריו שבאשת חבר אין חובת קימה והידור, וכנ"ל.

[לחלק ב של המאמר]