נתינה לצדקה במקום השבה
הרב דב קדרון
בבא קמא קח ע"א
אדם שגזל את אביו, ולאחר מכן מת האב, חייב להשיב את הגזלה ליורשי אביו, ולמרות שהוא עצמו אחד מן היורשים מוטל עליו לשלם ליורשים האחרים את חלקם, ובגמרא אומר רב יוסף: אפילו לארנקי של צדקה, ומסביר רש"י שהוא מתייחס למצב שבו הבן הגנב לא מוצא את יורשי אביו, שאז ייתן את הכסף למטרת צדקה.
מכאן למד בעל שו"ת חלקת יעקב (חושן משפט סימן טז) שבזה שנותן לצדקה מקיים מצות השבה, ואמנם לכתחילה הוא מחויב לחזור עליו אף למדי ולחפש את היורשים וצריך לתנו רק לקרוב קרוב קודם, אולם כשאינו נמצא הקרוב לפנינו די בזה שנותן לארנקי של צדקה לקיים מצות השבה.
על פי זה הוא פסק לגבי איש אחד שמסר בשעתו, בשנות מלחמת העולם השניה לחברו אלף דולר בפקדון, ומני אז נאבד זכרו של המפקיד, ואף לאחר מודעות בעיתונות לחפשו, אותו או יורשיו, אין קול ואין קשב. הנפקד הנ"ל הציע לתלמיד חכם אחד, ביודעו שעוסק בהוצאות כתבי יד מרבנים גדולים ותלמידי חכמים שנקטפו על קידוש השם ע"י הרוצחים ימ"ש, הי"ד, להעלות זכרונם בחידושי תורה שלהם, ולמטרה זו הציע הנפקד ליתן את האלף דולר עבור הוצאות הדפוס, ומהגמרא יש אכן ראיה שכאשר אדם חייב כסף למישהו שנאבד זכרו וזכר יורשיו – הוא יכול לצאת ידי חובת נתינת הכסף בנתינה לצדקה.
