בשעת התפעלות לא משקרים

הרב דב קדרון

בבא קמא קיב ע"א
 

נפסק להלכה (חושן משפט ס"ח, ה) כדברי רבינא האומר ששליח בית דין שנשלח להזמין בעל דין לבית דין נאמן כשני עדים להעיד שבעל הדין ביזהו, או ביזה את הדיין, ומנדים את אותו אדם על סמך דבריו של השליח.

לכאורה הלכה זו היא בניגוד לכלל הרגיל שעד אחד לא נאמן, אולם מסביר רבנו יהונתן (מובא בשיטה מקובצת) שבמצב המיוחד הזה ניתן לסמוך על דברי השליח, כי "אימת בית דין עליו ולא משקר להו".

את העיקרון הזה הסביר בעל ספר עלי תמר (קידושין ד, ב): "מפני שהיא שעה של התפעלות הנפש, ומטבעו של האדם לומר האמת בשעת התפעלות הנפש".

על פי זה הוא מסביר מדוע מילדת נאמנת לזהות את הוולד בשעת הלידה, מפני שגם שעה זו היא שעה של התרגשות גדולה, ואז טבע האדם הוא לומר את האמת.

על פי אותו עיקרון הוא מסביר את ההלכה שאשה נאמנת לומר שבעלה מת, ועל פי זה להינשא לאדם אחר: "מפני שהיא חרדה על דבריה לומר אמת, ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה".