לפעמים כדאי לא לעשות / רפי זברגר

בבא מציעא י ע''א-ע"ב

הרקע

המשנה בדף שלנו ממשיכה לעסוק באופני קניית מציאה:
ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה.
כדי לקנות מציאה יש לבצע פעולת קנין, ושכיבה על המציאה אינה מהווה קניין, לכן אם אחד שכב עליה והשני הגביהה (מעשה קנין חוקי) – המציאה שייכת למגביה.
 

הנושא

אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא: ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום.
ריש לקיש מחדש בשם אבא כהן ברדלא כי ניתן לקנות אף ללא מעשה קניין, כך שארבע אמות של אדם העומד ברשות הרבים נחשבות לרשותו והוא קונה שם חפץ של הפקר.
[מאי טעמא] תקינו רבנן - דלא אתי לאנצויי.
הגמרא מסבירה את דינו של אבא כהן, שחכמים ביקשו למנוע מריבות בין אנשים. ואם ארבע אמות מסביבו של אדם לא היו קונות לו, היתה יכולה להתעורר מריבה ומחלוקת, שכל אחד היה רץ למציאה ומנסה לזכות בה. כדי למנוע זאת, קבעו חכמים כי דינם של ארבע אמות דומה לחצרו של אדם הקונה לו, אף ללא מעשה קניין אחר.
אמר אביי: מותיב רבי חייא בר יוסף פיאה, אמר רבא: מותיב רבי יעקב בר אידי נזיקין.
אביי מספר כי רבי חייא הקשה על דין ריש לקיש ממשנה במסכת פאה, ורבי יעקב בר אידי הקשה עליו ממשנה בסדר נזיקין (משנה שלנו). נתמקד בקושיא הראשונה, אם כי תירוצים בשתי הקושיות דומות.
אמר אביי, מותיב רבי חייא בר יוסף פיאה (ד', ג'): נטל מקצת פיאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום, נפל לו עליה, פרס טליתו עליה - מעבירין אותו הימנה, וכן בעומר שכחה.
המשנה במסכת פאה קובעת כי אין לקנות פאה על ידי זריקת פאה שכבר הגביה על פאה אחרת. כמו כן, אם נפל עליה או פרס סדין על הפאה – אינו קונה במעשה זה את הפאה.
ואי אמרת ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום, נקנו ליה ארבע אמות דידיה!
וכאן מגיעה השאלה: אם אמנם נפסק כדינו של ריש לקיש, מדוע אינו קונה מדין ארבע אמות, אשר קונות אף ללא מעשה קניין בצידה.
הכא במאי עסקינן - דלא אמר אקני.
עונה הגמרא כי חידושו של ריש לקיש מחייב אמירה של האדם הזוכה מדין ארבע אמות. והמשנה במסכת פאה עוסקת במקרה שהעני לא אמר כלום, לכן אינו קונה מדין ארבע אמות.
ואי תקון רבנן, כי לא אמר מאי הוי?
ממשיכה הגמרא להקשות, מדוע צריך לומר שהוא קונה בארבע אמותיו, הרי אם יש תקנה, לכאורה היא קונה אף ללא כל אמירה.
כיון דנפל - גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני.
עונה הגמרא תירוץ מעניין: אמנם ארבע אמות קונות לפי ריש לקיש, אבל אם האדם מבצע פעולה המוכיחה כי אינו מעוניין לקנות בארבע אמותיו אלא בקניין אחר, במקרה כזה גם ריש לקיש יודה שארבע אמות אינן קונות. ומכיוון שהעני שכב על הפאה, בכך הוא גילה דעתו שהוא מעוניין לקנות ''בפעולת שכיבה''. ומכיוון שפעולת שכיבה אינה קניין טוב, הרי שיצא ''שכרו'' בהפסדו ולא קנה את הפאה.
בהמשך מתרצת הגמרא תירוץ נוסף כי פאה אינה ברשות הרבים ולכן לא חל דין ארבע אמות. 
 

מהו המסר?

התירוץ הראשון מלמד אותנו כי לפעמים כדאי שלא לעשות מעשה. שהרי אם העני לא היה שוכב על הפאה הנוספת הוא היה זוכה בה, ומששכב הוא הפקיע את זכותו לקנות בארבע אמותיו.
בדרך כלל יש חשיבות גדולה לעשיית מעשים, אך פעמים, מעשה יכול להרע ולפגוע באדם, ואשרי אדם המבחין אין אלו לאלו.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]