מה ההגיון של חיוב שבועה?
הרב דב קדרון
בבא מציעא ד ע"א
יש בתורה שלושה עניינים בלבד שבהם נתבע מתחייב בשבועה כדי לפוטרו מתשלום: א. מודה במקצת. ב. עד אחד מעיד שהוא חייב. ג. שבועת השומרים.
על פי דברי תוספות (ד"ה הצד השווה) מסביר רש"ר הירש זצ"ל (שמות כב,ח) שהמכנה המשותף שבשלושתם הוא: חזקת בעלות שיצא עליה ערעור חלקי, ובעצם בשלושת העניינים יש מעין הודאה במקצת.
אצל מודה במקצת אין הצדקה מלאה ביחס לנושא התביעה, שכן הנתבע מודה רק בחלק מהתביעה. בעניין של שבועת שומרים – אין הצדקה מלאה ביחס ליסוד התביעה, כי טענת השומר - "נגנבה" או "נאנסה" - מודה ביסוד העיקרי של התביעה, שקיבל לידו פקדון שטרם החזיר לבעליו, אלא שטוען השומר שמטעמים חיצוניים ולפי הנסיבות הוא פטור מלהחזיר את הפקדון. לגבי עד אחד המעיד שהנתבע חייב, אין הצדקה מלאה ביחס להוכחה, כי על ידו הוכחה צדקת התביעה רק לחצאין.
נמצא, שכל שלושת הסוגים כלולים במושג: "הודאה במקצת" - במובן רחב יותר; שכן בין אם הודה הנתבע עצמו במקצת התביעה, או אם העיד עד אחד על צדקת מקצת התביעה, המכנה המשותף שבשלושתם הוא שיצא ערעור על נכסי הנתבע באמצעות הוכחה חלקית, ואין בידי הנתבע להגן על נכסיו נוכח טענת התובע, שתביעתו הוכחה במקצת, אלא על - ידי שבועה.
