מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

דיני המוצא שיק ברחוב

הרב צבי שפיץ

בבא מציעא יב ע"ב

הגמרא בבבא מציעא מדף יב: עד סוף פרק ראשון, דנה באופנים שונים של מציאת שטרי חוב ברחוב. והיות ובזמן הזה רוב המקרים השכיחים בנושאים אלו, קיימים לגבי מציאת שיקים או מציאת שטרי הלוואה ושאר חובות שנכתבו ונחתמו בכתב ידם של הצדדים או של אחד מהם, מבלי שעדים יחתמו על כך, לפיכך כתבנו כאן חלק מההלכות השכיחות בנידון זה, וכפי שגם נפסקו בשו"ע (חו"מ סי' סה), כדי להמחיש בפני הלומדים את מסקנת הגמ'.

א. המוצא ברחוב שיק חתום שהסכום נקוב בו, מכיון שלא ידוע אם הוא נפל מבעל החשבון או מאדם שקיבל אותו מבעל החשבון, או שהשיק נמסר אח"כ מהמקבלו לאדם שלישי או לגוי, ומהם הוא נפל. לפיכך אסור למוצא להחזירו לאף אחד, ויכול לקורעו, אך אינו רשאי להשתמש עם השיק עבור עצמו. 1

ב. המוצא שיק ללא חתימה - יתנהו לבעל החשבון, כי ודאי שזה נפל ממנו.

ג. המוצא שיק חתום שלא נקוב בו סכום כספי [שיק פתוח], בין אם מוזכר בו שם המקבל ובין אם נשאר פתוח, יברר המוצא בתחילה אצל בעל החשבון, האם אבד ממנו לאחרונה שיק או האם מסר שיק פתוח לאדם אחר וכדומה. ואז, אם בעל החשבון יאמר שמסר שיק פתוח לאדם מסוים, וגם האדם שקיבלו יאשר שממנו נפל השיק שקיבל מבעל החשבון - יתן המוצא את השיק לאדם שקיבלו. כי שיק פתוח ללא סכום נקוב - לא שכיח שימסרו אותו לאדם שלישי. אלא שיתכן שבעל החשבון רשם את השיק לפקודת אדם מסוים ולבסוף לא נתן לו את השיק, לפיכך צריך לברר זאת גם אצלו.
ואם קיימת הכחשה ביניהם שכל אחד מהם טוען שממנו נפל השיק, או שהמוצא הצליח לשאול רק את בעל החשבון שטוען שממנו נפל השיק, אך אינו יכול לברר בוודאות האם מסרו לאדם אחר שממנו נפל השיק, במקרה זה ישאיר המוצא את השיק אצלו - ויכול לקורעו. אך אינו רשאי להשתמש עם השיק עבור עצמו.

ד. המוצא מספר שיקים מבעלי חשבונות שונים הקשורים יחד, מאחר ומספר השקים המקובצים יחד נחשבים סימן מובהק, ובפרט אם כל שיק הוא בסכום אחר, לפיכך מי שיתן סימן שיוכיח שחבילת השיקים נפלה ממנו - יתנו לו, כי בנידון זה אין לחשוש שנפל מאדם אחר.

ה. המוצא פנקס שיקים:
אם השיקים אינם חתומים - ודאי שנפלו מבעל החשבון. וכן אם הם רשומים על שם בני אדם שונים - ודאי שנפלו מבעל החשבון.
אך אם הם רשומים על שם מקבל אחד – אם גם המקבל וגם בעל החשבון יטענו כל אחד שהפנקס נפל ממנו, ושניהם יתנו סימנים מובהקים על השיקים - יתנו זאת למקבל ששמו רשום על השיק. כי אם המקבל יודע סימן מובהק - בודאי שהפנקס כבר היה אצלו. 2
אמנם במקרים שישנו חשש שאולי כל השיקים הועברו לאדם שלישי - ישאירם המוצא ברשותו, וכמו שהתבאר בסעיף א.

ו. המוצא שטר חוב שכתוב בו, שאדם פלוני חייב כסף לאדם אחר מחמת שלווה ממנו או מסיבות אחרות, וחתום עליו המתחייב. מאחר ובזמן הזה לא שכיח למכור שטר מסוג זה לאדם שלישי, ודאי שהשטר נפל או מהלווה [שקיבלו מהמלוה לאחר שפרע את חובו] או מהמלווה [אם עדיין לא פרעו הלווה], ולא מאדם אחר.
לפיכך אם שניהם מודים ממי הוא נפל – יתנהו לו המוצא. ואם ישנה הכחשה ביניהם או אפילו אם שניהם מסופקים בדבר - ישאירנו המוצא ברשותו ויכול גם לקרעו.

מקורות:
1. ראשית נקדים ששיק מהותו - שטר חוב [או פתק המכיל הוראה לבנק] שעמו ניתן לגבות כסף מבעל השיק מחשבונו שבבנק. אמנם כל זמן שלא נגבה השיק - נשאר בעל החשבון מוחזק בכספו שבבנק. לפיכך גם כאשר אבד השיק ונמצא ע"י אדם זר, נשאר עדיין בעל החשבון מוחזק בכספו, ואין שום היתר לאדם אחר שלא מגיע לו הכסף להוציא מהמוחזק את כספו.
2. עיין שו"ע חו"מ סי' סה סעיף ו. ובאופן כללי הטעם הוא, שאם ישנו חשש שהשיק יכול ליפול משני אנשים ויותר - לא יתן אותו המוצא לאף אחד מהם, למרות הסימנים שיתנו בשיק. מכיון שיכול להיות שהשיק היה בעבר בידי שניהם, ונפל לבסוף מאדם שלישי או מכל אדם אחר שקיבלו וכדומה, ולכן כל אחד מהם יוכל לתת סימנים בשיק. ורק באופנים שיוכל המוצא לברר בוודאות ממי נפל השיק או שיש רגלים לדבר שהשיק נפל מאדם מסוים, כמו בנידונים שבתשובה בסעיפים: ג - ה, במקרה זה, אם המאבד יתן סימנים - יחזירו לו את פנקס השיקים או את חבילת השיקים וכדומה.