מה ההגדרה של אדם "גדול"?

הרב דב קדרון

בבא מציעא יב ע"א
 

מציאת קטן שייכת לאביו, ובעניין זה אומר רבי יוחנן שההגדרה של גדול וקטן אינה נקבעת לפי גילו של הילד, אלא כל מי שסמוך על שולחן אביו זהו קטן וכל מי שאינו סמוך על שולחן אביו זהו גדול.

בספר המאור הגדול (פרשת בראשית) מובא בשם הגר"א שבעת אשר הלך לנידודיו בגלות, התאכסן אצל בעל הבית אחד אשר הראהו שאביו כבר נפטר וכתב בכתב ידו על המילים בתורה: "המאור הגדול" קא"ס עש"א, ועל המילים: "המאור הקטן" ג"ס עש"א, ואין פותר אותם לדעת פירוש ראשי התיבות.

והגאון פתר מיד ק'טן א'ינו ס'מוך ע'ל ש'ולחן א'ביו, שמבואר בגמרא שהוא נקרא "גדול", לכן השמש שיש לו מאור עצמי הוא גדול, מה שאין כן על המאור הקטן רשם ג'דול ס'מוך ע'ל ש'לחן א'ביו זהו קטן, כי הירח שאין לו מאור רק מהשמש, וסמוך על שלחנו, נקרא "קטן".

דורשי רשומות אמרו שכל דבר שנזכר בתורה בפעם הראשונה, שם נמצא שורש ועיקר פירושו, והמילה "גדול" נזכרת בתורה בפעם הראשונה בתיאור השמש: "המאור הגדול", כלומר שההגדרה של גדול הוא מי שאינו צריך לקבל מאחרים, אלא רק נותן לאחרים.