בכל תשלום יש היגיון
הרב דב קדרון
בבא מציעא טו ע"ב
לדעת שמואל אדם שקנה באופן מודע קרקע גזולה, ושילם עבורה כאשר ידע שאינה שייכת למוכר, לאחר שבעל הקרקע האמיתי ייקחנה ממנו – אינו זכאי לפיצוי מהמוכר, כי אנו מניחים שכוונתו מלכתחילה הייתה לתת את הכסף כמתנה לאותו מוכר, ולא אמר לו זאת בפירוש, כי חשב שהוא יתבייש לקבל ממנו מתנה.
הגרי"ש אלישיב זצ"ל (בספר ההערות) אמר שלכאורה זהו דבר תמוה שגזלן יתבייש לקבל מתנה מאדם אחר, אולם מלבד זאת קשה על כך ממה שפוסק הרמ"א להלכה (חו"מ רמו,יז) שאדם שמזמין את חברו לאכול אצלו בסתם, ולבסוף תובע ממנו שישלם – חייב לשלם לו, ואם כן צריך להבין מה ההבדל: מדוע אצל מי שנתן לחברו אוכל בסתם לא אומרים שהתכוון לתת לו את האוכל בתור מתנה, ואילו אצל מי ששילם לחברו בסתם עבור שדה גזולה אומרים שהתכוון לתת לו את הכסף כמתנה.
הסברו הוא שמי שנתן לחברו לאכול, ייתכן שלא התכוון לתת לו את האוכל במתנה, אלא כוונתו מלכתחילה הייתה למכור לו את האוכל, ולכן רשאי לדרוש ממנו תשלום לאחר שאכל ונהנה. אולם אדם ששילם כסף לגזלן עבור קרקע שידע שאינה שייכת לו, אילו רצה את כספו בחזרה לא היה שום הגיון בתשלום ששילם, ולכן אנו צריכים למצוא הסבר: מה היה בדעתו, ודי בסברה הקלושה הזו שחשב שאולי הגזלן יתבייש לקבל ממנו מתנה והתכוון לתת לו מתנה באופן הזה, כדי להסביר את מעשהו.
